Saturday, May 21, 2016

משבר פוליטי באוסטריה ועוני אסלאמי עמוק בגרמניה

בתחילת חודש מאי 2016, אנגלה מרקל וראש-ממשלת איטליה מתיאו רנצי פרסמו סוג של הודעת-גינוי משותפת כלפי אוסטריה על כוונתה לחסום את המעבר בין איטליה לאוסטריה, וכן על כוונתה להגביר את משטר ביקורת-הגבולות באמצעות הצבתם של מאות שוטרים נוספים ובאמצעות בנייתה של גדר ביטחונית באורך של 400 מטר במעבר הראשי בין שתי המדינות ("מעבר ברנר"). תוכניתה של הממשלה האוסטרית להציב גדר-ביטחונית בגבול עם איטליה, הוסבר כ"אמצעי האחרון" אם המאמצים של "האיחוד-האירופאי" לחסום את זרם הפליטים ייכשל כליל. במפגש המשותף בין שני המנהיגים, מרקל אמרה שמדינות האיחוד צריכות להגן על הגבולות החיצוניים של האיחוד ולא לפעול באופן-עצמאי כדי לא לגלוש לעבר "לאומנות" המסכנת את אירופה. כל זה נשמע יפה מאוד מבחינה הצהרתית, אולם שתי המדינות - איטליה וגרמניה - למעשה, פעלו ממניעים אינטרסנטיים לחלוטין שלא בהכרח קשורים באופן-ישיר להצהרותיה של מרקל.

ההצהרה המשותפת הזו באה במקביל לפרסומים אחדים בתקשורת האוסטרית על ממדי הפשיעה האלימה של המהגרים בהשוואה לכלל האוכלוסייה המתגוררת במדינה. יתרה מזאת, באחת מהכתבות שהתפרסמו באנגלית, נכתב באופן-מפורש ש"כל מי שמנסה לדבר על ממדי הפשיעה הגבוהים של המהגרים המוסלמים, מושתק באופן-מיידי בידי חסידי הרב-תרבותיות". על-פי נתונים רשמיים של משטרת וינה נמסר, שאחד מכל שלושה פליטים מוסלמים ביצע עבירה פלילית בשנת 2015. זאת ועוד, מתוך 15,828 עברות פליליות הנוגעות לאונס, מעשי שוד ודקירות, יותר ממחצית מהמקרים התבצעו בידי מהגרים מוסלמים בעיקר ממרוקו, אלג'יריה, טוניסיה ולוב. הכותרת של המאמר המדובר הייתה "מגפת אונס באוסטריה" על-מנת להעניק משנה-תוקף לנתונים שהובאו בכתבה ולמסקנות המתבקשות מכך.

אין תימה איפה, שהחשש מפני קליטתם של מוסלמים נוספים באוסטריה צובר תאוצה עד כדי עימות קולני עם גרמניה שהחל כבר בתחילת 2015 והתעצם עם החלתה של מדינות "הדלת הפתוחה" של מרקל בנוגע לפליטים הסורים. נצחונו של הימין הקיצוני באוסטריה בבחירות בסיבוב הראשון לנשיאות האוסטרית, אולי יכול להורות לנו על הכיוון בה הולכת החברה האוסטרית בעתיד הקרוב - אם לא יחול שינוי דרסטי באיחוד-האירופאי בשאלת הפליטים. הרקע להתפטרותו של קנצלר אוסטריה ב-9 במאי 2016, הוגדר בתקשורת הגרמנית כ"קורבן הראשון" לשינוי הטקטוני העובר על מדינות האיחוד-האירופאי.

לפחות על-פי אחדים מכלי התקשורת באוסטריה, כמיליון פליטים יגיעו לאירופה דרך לוב במהלך השנה הקרובה. המספר הזה "מיליון פליטים בשנה קרובה", מדיר שינה מעיני ראש-ממשלת איטליה משום שהוא יודע שהפליטים עלולים להיתקע במדינתו אם אוסטריה תחסום את הגבול במעבר המשותף בין שתי המדינות ("מעבר ברנר"). לדידה של איטליה, כל הפליטים רוצים להגיע לגרמניה, ולכן יש לאפשר להם להגיע לגרמניה. מבחינתה של מרקל, לאור הביקורת המתגברת אצלה בבית, עדיף שהפליטים יישארו באיטליה או בכל מקום אחר - אך לא רק בגרמניה. והינה, שתי המדינות - איטליה וגרמניה - מצאו "אויב משותף" בדמותה של אוסטריה המשמשת מטרה נוחה כדי להוציא עליה את תסכוליהם לנוכח המשבר הנוכחי. אוסטריה היא כמובן לא המדינה היחידה בסיפור הזה. הדוגמא של צ'כיה תבהיר מעט את התמונה המתרחשת במדינות נוספות ב"באיחוד האירופאי". בחודשים האחרונים, אישים פוליטיים רמי-דרג בצ'כיה מנהלים "רומן פוליטי" עם גורמים רמי-דרג במחנה השמרני הנוקשה בגרמניה ועם גורמים בימין הגרמני כמו עם מפלגת "האלטרנטיבה לגרמניה" שערכה כינוס-פוליטי המוני בשטוטגרט באפריל 2016 שזכה לסיקור בינלאומי מקיף בעזרת של מאות עיתונאים שנכחו במקום. בכינוס זה, השתתפו פוליטיקאים בכירים מצ'כיה שביקשו לאמץ את דפוס-הפעולה של המפלגה הגרמנית במטרה להקים מפלגת-אחות בצ'כיה במקומות נוספים באירופה. הרעיון המרכזי של המפלגה ש"האסלאם אינו שייך כלל לאירופה", צובר תאוצה בכל רחבי היבשת האירופאית, לא רק בימין הרדיקלי, אלא גם בקרב הציבור המוגדר "שמרני-ליבראלי".

נחזור לרגע קט לעסוק בהתפטרותו של קנצלר אוסטריה: הקנצלר האוסטרי יחד עם הקנצלרית אנגלה מרקל עמדו שלובי ידיים בתחילת ספטמבר 2015 והצהירו יחדיו על מדיניות "ברוכים הבאים" לפליטים שזרמו לעבר אירופה. שני האישים, שיערו באותה עת שיגיעו כמה עשרות-אלפי פליטים בלבד שיועברו באופן שווה למדינות-האיחוד. אלא, ככול שעברו הימים מאז ההצהרה המשותפת, התחוור לאוסטריה שזרם הפליטים הפך לבלתי נסבל גם לאור הביקורת הציבורית הגדולה שהתפתחה מאז. וכך, הקנצלר האוסטרי שינה כמעט באופן מיידי את דעתו, תוך-כדי הבעת התנגדות גורפת למדיניותה של מרקל. כאשר מרקל נוכחה לדעת שזרם הפליטים השוטף את גרמניה מאיים על עתידה הפוליטי, היא דרבנה את מדינות האיחוד לנקוט יד-קשה כדי לעצור את הפליטים למרות שבהצהרותיה הפומביות לא היה רמז לכך. כך, פחות או יותר, פועלת גרמניה בתחום הזה ובתחומים נוספים הקשורים למדיניות הפנים והחוץ של המדינה הגרמנית.

במהלך השבועות האחרונים בגרמניה עוסקת באופן אינטנסיבי ב"שיחות על תהליכי האינטגרציה של הפליטים המוסלמים המגיעים לגרמניה" וכן על "האינטגרציה של המוסלמים בגרמניה המתגוררים כבר שנים רבות במדינה". הדיונים הללו הפכו להיות אינטנסיביים יותר לאחר החלטתה של מפלגת "אלטרנטיבה לגרמניה" להכניס אופן רשמי למצעה את הסעיף המציין באופן-מפורש ש"האסלאם אינו שייך לגרמניה". המפלגה הזו נתפסת בעיני הציבור הגרמני כמפלגה השלישית הגדולה בגרמניה לאור הצלחתה בבחירות שנערכו בשלוש מדינות-מחוז ב-13 במרס 2016, וכן גם על-פי סקרי דעת-קהל. נתונים מעניינים אחדים שהתפרסו לאחרונה, יכולים להבהיר את עמדתו של הציבור הגרמני בכללותו בשאלת מדיניותה של מרקל בנושא הזה בנושאים נוספים המשיקים לו. כך למשל, כ-60 אחוזים מהציבור הגרמני בעד פיקוח הדוק מאוד בגבולות של גרמניה כדי לעצור את זרם הפליטים. כ-70 אחוזים מהציבור הגרמני טענו שההסכם עם טורקיה בשאלת הפליטים הוא הסכם רע. בסקר אחר שנערך לאחרונה נמסר על כ-62 אחוזים מהציבור הגרמני  הצהירו  שאין להם כל קשר עם מוסלמים או שקשר כזה מצומצם ביותר. בשכבת הגיל בין 18 ל-24, יש יותר מגע עם מוסלמים בעיקר במוסדות לימוד אקדמיים, אולם לאחר שצעירים מתחילים לפתח קריירה מקצועית, המגע עם מוסלמים מצטמצם לאפס. בסקר נוסף שנערך בתחילת מאי 2016, יותר מ-60 אחוזים מהגרמנים טענו ש"האסלאם אינו שייך לגרמניה", וכן כ-72 אחוזים מהגרמנים חוששים מפיגוע טרור אסלאמי על אדמת גרמניה. הנתון הבא, נוגע להיקף הפגיעות המכוונות נגד מרכזים ומקלטים המיועדים לפליטים - התברר, כי בשלושת החודשים הראשונים של שנת 2016, נרשמו כ-350 פיגועים נגד מרכזים כאלה. ומהעבר השני, רק בשבועות האחרונים התקשורת הגרמנית החלה לעסוק באלימות של השמאל הקיצוני ששברה שיאים חדשים של התקפות נגד מוסדות המדינה ונגד ארגונים ואישים המזוהים עם המחנה השמרני.

הנתונים האלה מובילים אותנו למחקר-סקר רחב יותר שנערך לאחרונה בגרמניה בנוגע לתהליכי האינטגרציה של המהגרים שהגיעו לגרמניה בשנים האחרונות, ובמיוחד בשאלת מעמדה של "העדה המוסלמית" ביחס לעדות אחרות המתגוררות בגרמניה. הנתונים שהתפרסמו בעקבות המחקר לא היו צריכים להפתיע אף אחד. גם הרשויות הרשמיות בגרמניה מכירות את התמונה באופן כללי, אולם שנים של התעלמות מכוונת רק הגבירו את התחושות הסובייקטיביות של המוסלמים בנוגע למצבם ביחס לאוכלוסייה הגרמנית המקורית וביחס למהגרים אחרים. מדיניות "הרב-תרבותיות" גרמה לקבוצות מהגרים גדולות להסתגר תחת המעטה של המסגרת המסורתית כאילו הם עדיין חיים במדינת-המקור שלהם - ממנה הם ברחו או נמלטו בשל קשיים כלכליים או פוליטיים.

בסקר האינטגרציה המדובר, כבר במשפטים הראשונים נכתב שיותר מ-20 אחוזים מהאוכלוסייה הגרמנית יש שורשים זרים - דהיינו, מבחינה אתנית הם לא נחשבים לגרמנים. מדובר על אוכלוסייה של יותר מ-15 מיליון בני-אדם המתפתחת בקצב מדהים משום שלכול ילד שלישי בגרמניה יש שורשים זרים - דהיינו, לפחות אחד מהוריו אינו גרמני אתני. מאחר והטורקים נחשבים בגרמניה לקבוצת-המהגרים-המוסלמית הגדולה ביותר בגרמניה, אפשר להסיק מכך מסקנות בנוגע להשתלבותם של המהגרים המוסלמים החדשים המגיעים בהמוניהם לגרמניה. ובכן, מה הן, למעשה, הנקודות המרכזיות שעולות בסקר בנוגע לקהילה הטורקית-מוסלמית לאחר כ-40 שנה מאז שהחלו ראשוני הטורקים להגיע לגרמניה כמהגרי-עבודה?

1. הקבוצה הטורקית-מוסלמית היא הענייה ביותר בגרמניה. היא הרבה יותר חולה בהשוואה לקבוצות מהגרים אחרות. וזו גם הקבוצה האומללה ביותר מבחינת ההרגשה הפנימית של חבריה.

2. מרבית הטורקים-מוסלמים אינם מרוצים מהסטנדרטים של איכות חייהם הקשורים במיוחד לאזורי מגוריהם, לתעסוקתם, להשכלתם ובנוגע למעמדתם החברתי בהשוואה לשאר חלקי האוכלוסייה הגרמנית.

3. בסקר המדובר, מרבית הטורקים-מוסלמים טענו כי מצבם האישי נובע בשל "אפליה חריפה" (זה היה הביטוי המדויק) מצד הרשויות הממלכתיות ומצד ההתייחסות הציבורית כלפיהם. לטענתם, אפליה זו היא "החריפה" ביותר בהשוואה להתנהגותה הרשמית של גרמניה ושל החברה האזרחית הגרמנית כלפי קבוצות אוכלוסייה אחרות התגוררות במדינה - המוגדרות גם הן כ"מיעוטים", כ"זרים" וכ"מהגרים".

4. השכר-החציוני של האוכלוסייה הטורקית המוסלמית המתגוררת בגרמניה נמוך באופן בולט מהשכר החציוני של קבוצות המהגרים האחרות המתגוררות בגרמניה - אפילו בהשוואה למהגרים שהגיעו ממזרח-אירופה. כך למשל, השכר-החציוני של הטורקים-מוסלמים עומד על-סך של 1,242 אירו, בעוד שהשכר-החציוני של אלה שאין להם רקע של הגירה (דהיינו גרמנים מקוריים), עומד על כ-1,730 אירו, וזאת בהתאם לחישובים שנעשו בסוף שנת 2014.  השכר החציוני של הטורקים עלול לרדת במהלך שנת 2016, בשל קליטתם של 1.5 מיליון פליטים מוסלמים שרובם גברים צעירים.

5. הנתונים הבאים מדגימים את מצבם הבעייתי של הטורקים-מוסלמים באופן בולט יותר. כך למשל, התברר לפי הסקר המדובר, שליותר מ-65 אחוזים מהקהילה הטורקית המתגוררת בגרמניה אין את כישורי-השפה הראויים - גם אצל כאלה המתגוררים בגרמניה עשרות שנים.

6. על-פי הסקר התברר שלכ-65 אחוזים מהטורקים-מוסלמים אין כל הכשרה מקצועית, גם לא לכאלה שנמצאים בגרמניה כבר 50 שנה. הנתון הזה בולט במיוחד בהשוואה ל-25 אחוזים בקרב יוצאי מזרח-אירופה. בשכבת הגיל בין 50 ל-64 בקרב הקהילה הטורקית-מוסלמית, רק למחציתם יש עבודה בשכר. גם בריאותם של המהגרים הטורקים-מוסלמים-המבוגרים, נחשבת לגרועה ביותר באופן בולט בהשוואה לשאר המהגרים ובהשוואה לאוכלוסייה הגרמנית בכללותה.

7. על-מנת להבין את הסקר הגרמני טוב יותר, להלן נתון אחד מתוך מחקר שהתפרסם בשבדיה בנוגע לשילובם של ממהגרים-מוסלמים בשוק העבודה השבדי. התברר, שלמרות השקעה של מיליארדי דולרים בהכשרה מקצועית לפליטים, רק 28 אחוזים מהגברים ולא יותר מ-19 אחוזים מהנשים הועסקו בעבודה כלשהי הקשורה לתחום הכשרתם. דהיינו, אפליה סמויה קשה מאוד הקיימת בשבדיה דוחפת את המהגרים לעסוק בתחומים הנמצאים בתחתית המדרג התעסוקתי המשפיע באופן ישיר על מיצוי הכשרתם המקצועית. וכך נמנעת מהם היכולת להשתכר יותר בהתאם להכשרתם.

בסקר הגרמני המדובר, התפרסם נתון נוסף שלא הורחב כראוי וגם לא נוצר קשר הגיוני בין הנתון הזה לבין מצבם של הטורקים-מוסלמים המתגוררים בגרמניה כבר יותר מ-40 שנה. התברר שכ-60 אחוזים מקהילה זו תומכת באופן מובהק במפלגתו של ארדואן. במילים אחרונות, הקהילה הטורקית בגרמניה, מבחינה מנטאלית ותפקודית, עדיין מתנהגת כאילו היא חיה בטורקיה גם לאחר עשרות שנים, וזאת למרות המאמצים של הממשלה הגרמנית לקדם את רעיון האינטגרציה בין חלקי האוכלוסייה המרכיבות, לכאורה, את החברה הגרמנית. מסתבר, פעם נוספת, שמה שטוב לקהילות מהגרים אחרות, אינו מספיק טוב לקהילה המוסלמית - לא רק בגרמניה אלא בכל אירופה המערבית.
==

מאת: ד"ר יוחאי סלע, "משבר פוליטי באוסטריה ועוני אסלאמי עמוק בגרמניה", מגזין המזרח התיכון, 19 במאי 2016.


No comments: