טרור אסלאמי – מלחמת-אזרחים בסוריה – פברואר 2016

בחודש מרס 2016, מלאו 5 שנים למלחמת-האזרחים בסוריה. כאשר החלו האירועים האלימים בסוריה, סביר להניח שאף אחד לא תיאר לעצמו שכך יתגלגלו פני הדברים. מ"הלב הפועם של העולם-הערבי", על-פי האידיאולוגיה של מפלגת הבעת', סוריה הפכה למדינה הכושלת ביותר במזרח-התיכון הערבי בשל אלימות בלתי-מרוסנת של כל הצדדים הלוחמים שחצתה את כל הקווים האנושיים. סוריה הפכה לעיי חורבות - הן מבחינה אורבאנית והן מבחינה אנושית.

מה נותר מ"המבצר של הלאומיות הערבית" לאחר 5 שנות מלחמת-אזרחים בסוריה? מאומה. במשך עשרות שנים התקיימה בסוריה מערכת מקיפה של שטיפת-מוח אידיאולוגית - בעיקר מאז הפיכת הקצינים של חודש מרס 1963 - שעסקה ללא הרף על מקומה המיוחד והייחודי, כביכול, של סוריה במסגרת הלאומית הרחבה של עולם-הערבי ואף מעבר לו. היו מי שטענו שהשליטה על העולם-הערבי עוברת דרך סוריה. לא לחינם, מנהיג מצרים המיתולוגי עבד אל-נאצר, שאף להשתלט על סוריה במסגרת איחוד כפוי שהחזיק מעמד תקופה קצרה בין השנים 1961-1958. לאחר פירוק האיחוד, שני הצדדים יצאו ממנו במפח-נפש גדול מאוד. כחלק מהפקת-הלקחים שנערכו בסוריה ובמצרים, שתי המדינות החלו לפתח אידיאולוגית ייחודיות שרק זירזו את ההרס החברתי, הפוליטי והכלכלי בשתי המדינות ובמדינות ערביות נוספות בשל התערבותן הבוטה. משלב זה, ההידרדרות הייתה כבר רשומה על הקיר - שפריצתה הייתה תלויה בזמן ובנסיבות הטראגיות של האירועים שנחתו על העולם-הערבי במהלך העשורים האחרונים. העולם-הערבי כולו היה תלוי על בלימה. העולם-הערבי כולו עדיין תלוי על בלימה, כפי שאינטלקטואלים רבים במרחב-הערבי מתארים את המצב הנוכחי נכון לחודש מרס 2016.

כאשר החלו המרידות האזרחיות האלימות בעולם-הערבי בחודש ינואר 2011, נשיא סוריה בשאר אל-אסד הצהיר לבני-עמו, לנוכח האירועים הקשים, ש"סוריה איננה כמו מצרים וטוניסיה". ובכן, איך אסד הגיע למסקנה הנמהרת הזו? ובכן, בשאר אל-אסד הוא "התוצר" המובהק של התעמולה האידיאולוגית של מפלגת הבעת' הסורית שיצרה קהילה פוליטית אטומה. לאטימות הזו היה יעד פוליטי מקומי ברור שנועד לכסות את מה שהיה יודע מזה שנים רבות: סוריה היא בסך הכל תוצר מלאכותי המורכב מעדות ודתות העוינות האחת את השנייה - כפי שהיה בטבח האיום שהיה בעיר אל-חמה בשנת 1982 שבעקבותיו נרצחו עשרות-אלפי בני-אדם, וכמיליון אזרחים סורים נאלצו לעזוב את המדינה. האירועים האלה היו בזמן כהונתו של חאפז אל-אסד, אביו של בשאר. מסתבר שיש מקרים בהם התלמיד בכל זאת עולה על רבו. הבן, בשאר אל-אסד, אכן עלה על אביו בעשרות מונים, בעיקר בכל מה לחיסולם של מאות-אלפי בני-אדם לבריחתם של מיליוני אזרחים סורים לעבר מדינות שכנות ולעבר אירופה.

ב-15 במרס 2011 תוכנן בסוריה "יום הזעם". הלבה הרותחת החלה לבעבע בקצב-עולה ובהתמדה חודשים רבים לפני שהחלו מהומות הדמים בטוניסיה. כשהחלה כהונתו של בשאר אל-אסד כנשיא סוריה בחודש יוני 2000, רבים מאזרחי סוריה ציפו לשינוי חיובי על חייהם כפרטים ועל מדינתם כאומה ריבונית. אלא, שהחניך האדוק של התעמולה הסורית, התגלה כהרפתקן פולטי מקומי ואזורי. ימים אחדים לפני שהחל "יום הזעם" הסורי, התפרסמה כתבה צבעונית אוהדת של משפחת אסד הצעירה במגזין האופנה "ווג". זו הייתה עוד מצגת-שווא של "המשפחה הנשיאותית" שהייתה תלושה לחלוטין מהמציאות, שאינה שונה באופייה ממשפחות אחרות השולטות בעולם-הערבי.

סוריה הפכה למיקרוקוסמוס של העולם-הערבי כפי שלבנון הייתה בשנות ה-70 של המאה הקודמת. לפי שעה, המצב בסוריה חמור יותר, משום שבמדינה זו פועלים באלימות אין-ספור גורמים מקומיים, אזוריים ובינלאומיים שיש להם אינטרסים סותרים לחלוטין - החל מהכוחות החמושים המייצגים את הלאום הכורדי, דרך סעודיה ועד למעורבותה הישירה של רוסיה למען ביצור שלטונו של בשאר אל-אסד. מעורבותם של גורמים זרים וריבוי הקבוצות הלוחמות בסוריה הרחיבו את מעגל-האלימות למימדים קשים מנשוא. כך למשל, גורמים בינלאומיים פרסמו את מספר ההרוגים בסוריה בחמש השנים האחרונות הנע בין 300,000 הרוגים ל-470,000 הרוגים. זאת ועוד, סוריה הפכה לבעיה בינלאומית לאור זרם הפליטים הבלתי-פוסק המגיע לאירופה שבחלקו נעשה בעידודה הנמרץ של טורקיה. על כך במאמר הבא, לאור השיחות שנערכו בין טורקיה ל"איחוד האירופאי" ב-8 במרס 2016.

העוינות ההדדית בסוריה הפכה לקשה ומסובכת גם ללא קיומו של ארגון "המדינה האסלאמית". אין תימה איפה, שרבים בסוריה ומחוצה לה, החלו להפנים את הרעיון שיש לבצע חלוקה מחודשת של סוריה על בסיס עדתי-אזורי. למעשה, זה כל מה שנשאר מהעולם-הערבי "הגדול" המחולק לחמולות, שבטים, עדות, דתות, אזורים ומדינות - שכנראה יהפכו לשברירי מדינות. הכישלון הסורי הנוכחי הוא חלק אינטגראלי מהכישלון הערבי שאינו מצליח לבסס חברה אזרחית מודרנית ומתפקדת - הרחק מהציווי האלים של האסלאם שמצדיק פתרון אלים כפתרון מועדף לכול מחלוקת. מהבחינה הזו, אין כל הבדל בין המנהיגות של ערביי-ישראל לבין מנהיגים אחרים במרחב הערבי-אסלאמי של 2016.

בסיכומו של דבר בחודש פברואר 2016, נהרגו 12,559 בני-אדם; בחודש ינואר 2016, נהרגו 12,161 בני-אדם. בשני החודשים הראשונים של שנת 2016 נהרגו 24,720 בני-אדם באלפי פעולות טרור אסלאמיות ובאלימות אסלאמית. לשם השוואה, לאורך כל שנת 2015 נהרגו 147,875 בני-אדם.

טרור אסלאמי ואלימות אסלאמית - פברואר 2016

מדינה:	הרוגים:	פצועים/הערות:
סוריה:	4,802	8,000
עיראק:	3,841	6,000
אפגניסטן:	982	רובם טרוריסטים מוסלמים
ניגריה:	797	רבים מהם טרוריסטים מוסלמים
תימן:	571	2,000
טורקיה - כורדים:	250	רובם לוחמים כורדים
פקיסטן:	240	2,000
קמרון:	238	רבים מהם טרוריסטים מוסלמים
לוב:	213	500
סודאן + דארפור:	131	200
סומליה:	107	200
פיליפינים - טרור אסלאמי:	95	רובם טרוריסטים מוסלמים
מצרים:	58	--
דרום-סודאן:	53	--
מאלי:	38	--
הודו - קשמיר:	27	--
לבנון:	11	--
סעודיה:	5	דיווח רשמי בלבד
אלג'יריה:	5	--
טוניסיה:	4	--
צ'אד:	4	--
קניה - טרור אסלאמי:	3	--
תאילנד - טרור אסלאמי:	2	--
רוסיה - קווקז:	2	--
רוסיה - סוריה:	1	יועץ צבאי
ישראל - הרשות הפלסטינית:	16	טרוריסטים מוסלמים וג'יהאדיסטים
ישראל - טרור:	3	חיילת, קצין מילואים, ואזרח
תימן - חיסולים-מוקדים אמריקאיים:	12	--
אפגניסטן - חיסולים-ממוקדים אמריקאיים:	48	--
סה"כ:	12,559 הרוגים	18,900 פצועים

==

מאת: ד"ר יוחאי סלע, "טרור אסלאמי - מלחמת-אזרחים בסוריה - פברואר 2016", מגזין המזרח-התיכון, 10 במרס 2016.