Thursday, January 29, 2015

בהמבורג ייסדתי את המדינה האסלאמית

על-מנת להבין טוב יותר את היהירות והאטימות הגרמנית הטיפוסית בנוגע למה שמתחולל בגרמניה עצמה, גם הפעם, כרגיל, הדוגמא בנוגע להתייחסות הגרמנית כלפי ישראל יכולה לשפוך אור גם בנוגע להתחזקותו של הזרם הג'יהאדיסטי ברחבי גרמניה.

לאירופה, ובמיוחד לגרמניה, יש אובססיה בנוגע לישראל. בגרמניה האובססיה הזו הגיעה בשנים האחרונות לממדים מסוכנים, מסוכנים מידי. יש לכך סיבות רבות שהבהרנו אותן במהלך סדרת המאמרים בשם "גרמניה החדשה" שהתפרסמה לאורך שנת 2014 במגזין המזרח-התיכון. בשנה הנוכחית, 2015, גרמניה וישראל החליטו לערוך סדרת אירועים מיוחדים לציון 50 שנה מאז ששתי המדינות החלו לכונן יחסים דיפלומטיים, וזאת למרות העבר הגרמני האפל והרצחני שהביא לחיסולם של 6 מיליון יהודים ברחבי היבשת האירופאית. אולם, מאחורי הכוונות "הטובות" הללו, מסתתרת האטימות הגרמנית הנובעת במידה רבה מיהירות לאומנית גרמנית הקשורה לדימוי-העצמי הגרמני שנבנה לאורך כל השנים האחרונות. ובכן, במה הדברים אמורים?

ב-15 בינואר 2015 התקיים בברלין אירוע חגיגי מיוחד שהיווה אירוע פתיחה לציון 50 שנה לכינון היחסים בהשתתפותו ובחסותו של שר-החוץ הגרמני פרנק וולטר שטיינמאייר. האירוע התקיים ימים אחדים לאחר אירועי הטרור בפריס שבמהלכם נהרגו 17 בני-אדם, כולל 4 יהודים. לכאורה, האירוע נועד לציין את הפיוס ההיסטורי בין העם הגרמני לבין העם היהודי. אלא, שבמסגרת האטימות הגרמנית הטיפוסית, המארגנים "שכחו" להזמין נציגים רשמיים של מדינת-ישראל (אלדד בק, ידיעות אחרונות, 18 בינואר 2015). יתרה מזאת, הכנס שהיה אמור לדון ביחסי שתי המדינות, עסק בעיקר בניסיון להשחיר את פניה של מדינת-ישראל, וזאת בניגוד גמור לדברי ההלל שהגרמנים הרעיפו על עצמם ועל גרמניה "החדשה" פרי דמיונם. משהו ענק השתבש לחלוטין בחברה האזרחית הגרמנית ובפוליטיקה הגרמנית, למרות הניסיון להציג את גרמניה באור נאור יותר.

בתחילת ינואר 2015 התפרסמה ידיעה מעניינת באחד מהעיתונים החשובים של גרמניה, שלפיה ל-70 אחוזים מהישראלים יש דעה חיובית על גרמניה, וזאת על-פי סקר שנערך ביוזמתה של קרן קונרד אדנאאור (Konard Adenauer) הפועלת גם בישראל. כרגיל, גם במקרה הזה הגרמנים לא יכלו להיגמל מההרגל הרע להכניס את המימד "הפלסטיני" למשוואת היחסים בין גרמניה לישראל. שימו לב למה שנכתב באתר של הקרן בנוגע לסקר שנערך מטעמם, ועליו התבססה התקשורת הגרמנית. בכותרת הראשית נכתב כך: "The Holy Land and the Germans". לאחר מכן ניתנו דברי הסבר, לסקר שנערך, באופן הבאה:

2015 marks the 50th anniversary of the start of diplomatic relations between Germany and Israel. In order to provide a meaningful analysis of the quality of these relations after five decades and be in a position to predict how they will look in future, it is vital to take into account the opinions of the citizens of Israel. However, the people living in the Palestinian territories are also affected by these relations directly and at a number of levels, so it is also important to include their assessments in this kind of detailed analysis.

במסגרת התעמולה גרמנית – בה הושקעו מאות מיליוני דולרים – הפלסטינים "המסכנים" סובלים פעמיים לאור יחסי גרמניה-ישראל: א) מדינת-ישראל "הוקמה" בעקבות השואה על חשבון הפלסטינים המסכנים, כך על-פי הרטוריקה התעמולתית של גרמניה. ב) בשל היחסים "המיוחדים" בין גרמניה לישראל שנוצרו בעקבות השואה, שוב הפלסטינים "משלמים" את המחיר משום שהם אינם זוכים לתשומת-הלב הראויה מצד גרמניה. באופן הזה, התעמולה הגרמנית, (לה שותפים מוסדות גרמניים הפועלים בישראל), מסדרת לעצמה את תמונת-העולם המדומיינת כדי להצדיק את הרוח-הרעה הנושבת בגרמניה כלפי ישראל.

אולם, למען האמת, הפלסטינים לא ממש מעניינים את הגרמנים כשם שגורלם המר של תושבי דארפור או סומליה לא ממש מעניינים את גרמניה. מה שמעניין את הגרמנים הוא למצוא את נקודות-תורפה במעשיה ובמחדליה של מדינת-ישראל כדי להצדיק את היוהרה-העצמית-הגרמנית שנבנתה בעמל רב לאחר מלחמת העולם-השנייה. במילים אחרות, 70 אחוזים מהישראלים נפלו קורבן למכונת-התעמולה הגרמנית, בעוד שגרמניה נותרה אטומה כפי שהייתה מאז ומעולם. יתרה מזאת, למרות המאמץ הגרמני להפגין סובלנות מדומה, הרבה יותר בטוח להיות גרמני בישראל מאשר יהודי בגרמניה. כך למשל, על-פי סקר שנערך בינואר 2015 בנוגע לדעותיהם של הגרמנים על ישראל, התברר שכ-70 אחוזים מהגרמנים מחזיקים בדעה שלילית על ישראל. מסתבר שהגרמנים, כעם, אינם מסוגלים להיגמל מתרבות של שנאה בעניינים הקשורים ליהודים ולישראל.

מעצם העובדה שהישראלים אינם עסוקים בהפצת שנאה כלפי גרמניה, זו הצלחה הכבירה של מדינת-ישראל כמדינה יהודית, ריבונית, פלורליסטית, דמוקרטית וליבראלית אמיתית. גרמניה אינה רוצה להתפייס עם ישראל, אלא היא רוצה להתפייס עם עצמה על חשבון ישראל. כדאי מאוד שהפוליטיקאים הישראלים יתחילו להבין את התמונה כולה לפני שהם קופצים לשרשרת האירועים הצפויים להתקיים לאורך השנה הנוכחית לציון 50 שנה לכינון היחסים בין שתי המדינות.

העיסוק האובססיבי הגרמני בישראל, בערבים ובמזרח-התיכון (בהקשר לישראל), יצר מפלצת אסלאמית רדיקלית שצמחה לגרמנים מתחת לאף. הסימנים הרבים נראו כבר לפני שנים רבות. אלא, שהסימנים הללו הפכו לשיטפון מאיים בעיקר במהלך השנה האחרונה, וזאת בעקבות הפופולאריות הרבה לה זוכה ארגון "המדינה האסלאמית" לאור הצלחותיו בשדה-הקרב בסוריה ובעיראק ולאור הצלחתו לגייס לשורותיו אלפי אירופאים-מוסלמים. באמצע 2014 הארגון מנה כ-6,000 לוחמים. בתחילת 2015 הארגון מנה כבר יותר מ-100,000 לוחמים ופעילים בסוריה ובעיראק. זרם המתנדבים מאירופה וממקומות נוספים בעולם גובר מחודש לחודש.

בגרמניה מתגורר הציבור המוסלמי הגדול ביותר באירופה לאחר צרפת. גורמים לא-רשמיים בגרמניה מעריכים את מספרם של המוסלמים המתגוררים במדינה בכ-5 עד 6 מיליון בני-אדם. העיר המבורג מהווה את אחד מהריכוזים הגדולים ביותר של מוסלמים בגרמניה לא רק בשל מספרם, אלא בשל פעילותם הרדיקלית של גורמים אסלאמיים הפועלים באורח-חופשי בעיר זו. כך למשל, ב-7 באוקטובר 2014 התעמתו מאות ג'יהאדיסטים עם מאות כורדים על רקע הקרבות שהתחוללו באזור העיר קובאני שבצפון סוריה. הכורדים יצאו למחות נגד ההרג שהתבצע בידי טרוריסטים מוסלמים מארגון "המדינה האסלאמית". אולם, הג'יהאדיסטים תומכי הארגון הפועלים בעיר, הפכו את ההפגנה לזירת קרבות אלימה מאוד בעזרת מצ'טות, ברזלים, מחבטי בייסבול, סכינים, חרבות ושברי בקבוקים. האירועים האלימים הללו, שנמשכו לפחות שלושה ימים, דרשו את התערבותם של יותר מ-1,300 שוטרים כדי להשליט סדר בעיר. מוסדות ואנשים המזוהים עם העדה הכורדית והעדה היזידית הותקפו גם ימים רבים לאחר שההפגנות הסתיימו. תושבים מקומיים בהמבורג טענו באותה עת שהעיר הפכה ל"המבורגיסטן".

כבר יותר מ-20 שנה העיר המבורג הפכה למרכז אסלאמי רדיקלי המשפיע על כל גרמניה. כך למשל, בשנת 2012 מועצת-העיר החליטה להכיר באורח-רשמי בחגים מוסלמים, וכן הוחלט להרחיב את רשימת הקורסים העוסקים בדת האסלאם והנלמדים בכל בתי-הספר בעיר. הקורסים הללו נמצאים תחת השגחתה של מועצה אסלאמית מיוחדת הפועלת בהמבורג. גורמים אסלאמיים הפועלים בעיר טענו באותה עת שהם מקווים שהמודל הזה יופץ לכול רחבי גרמניה.

ברחבי גרמניה קיימות מובלעות מוסלמיות רבות הנמצאות מחוץ לפיקוח של הרשויות הממלכתיות במדינה – וזאת בדומה למדינות נוספות באירופה כמו שבדיה, בריטניה, צרפת, בלגיה והולנד. העיר המבורג אינה יוצאת-מהכלל הזה, גם משום גודלה של העיר וגם בשל ריכוזם הגדול של ג'יהאדיסטים המטילים את חתיתם על העדות המוסלמיות ועל בני-מיעוטים אחרים מהמזרח-התיכון. כדי להבין את המושג "מובלעות מוסלמיות", עלינו להסביר את התופעה במטרה לקבל מושג כלשהו בנוגע להתפתחויות עתידיות.

המובלעות האסלאמיות ההלו פעולות מעצמן – ברוב המקרים אין לכך שום קשר להתנגשות עם הרשויות המקומיות. יתרה מזאת, במקרים רבים הרשויות מעדיפות ש"המובלעות" הללו יתנהלו ללא התערבותן מתוך הבנה שכל התערבות כזו רק תגביר את המתח הדתי עוד יותר. במילים אחרות, הרשויות מעדיפות "שקט" בכל מחיר, על חשבון שליטה ופיקוח על האזורים הללו. לפיכך, "המדינה" מקבלת על עצמה סוג מסוים של אורח-חיים המנוגד לחלוטין לאורחות-החיים להם מורגלים מרבית האירופאים. למעשה, ההשתלטות האסלאמית נעשית בחסות המדינה ולא תמיד בניגוד לדעתה. את הנקודה החשובה הזו אנחנו חייבים להבין הן בישראל, הן בארה"ב והן באירופה.

עם ההתעוררות האנטי-אסלאמית ברחבי גרמניה בעקבות הקמתו של ארגון "פגידה" (פטריוטים אירופאים נגד אסלאמיזציה של מדינות המערב), עשרות פוליטיקאים בכל רחבי גרמניה הצליחו להשחיל איזו הצהרה מתבקשת לנוכח ההפגנות ההמוניות שהארגון הצליח להוציא לפועל בחודשים האחרונים בעיר דרזדן בירת סקסוניה. גם אנגלה מרקל, קנצלרית גרמניה, נדרשה לסוגיה הבוערת הזו, והיא מהירה לשחרר הצהרה ש"האסלאם שייך לגרמניה". לעומת זאת, פוליטיקאים בכירים אחדים, כמו ראש-ממשלת סקסוניה, מיהרו לשחרר תגובת-נגד פומבית ש"האסלאם אינו שייך לסקסוניה". מאידך, באחדים מכלי התקשורת בגרמניה הועלתה השאלה הפרובוקטיבית "האם סקסוניה בכלל שייכת לגרמניה".

הבעיה היא שאנגלה מרקל צודקת. האסלאם, אכן כרגע, מאוד שייך לגרמניה. האסלאם בגרמניה פורח וצובר נכסים אידיאולוגיים רבים משום שנוצר שיתוף פעולה מוזר ובעייתי בין האסלאם הרדיקלי לבין השמאל הרדיקלי הגרמני. איכשהו, השמאל הרדיקלי הגרמני רואה באסלאם סוג של אידיאולוגיה העתידה להחליף את הריקנות האידיאולוגית של השמאל האירופאי מאז שנות ה-90 של המאה הקודמת. אובדן-הדרך של השמאל הגרמני, סולל את בדרך לאסלאם הרדיקלי להפוך לכוח עולה ועוצמתי ללא שפיכות-דמים מיותרת. במילים אחרות, השמאל למעשה נכנע ללא-קרב לחסידי האסלאם הרדיקלי הן בגרמניה והן במערב-אירופה כולה.
==


מאת: ד"ר יוחאי סלע, "בהמבורג ייסדתי את המדינה האסלאמית", מגזין המזרח התיכון, 29 בינואר 2015.


Saturday, January 17, 2015

טרור אסלאמי באירופה

בעשר השנים האחרונות הציבור האירופאי בכללותו זז לכיוון המרכז ולימין, וזאת בניגוד למנהיגות האירופאית הבכירה שנותרה עם עמדותיה הליברליות המתאימות לימי שנות ה-60 העליזות. מהבחינה הזו, נוצר נתק הולך וגדל בין הציבור האירופאי לבין המנהיגות האירופאית - נתק שהיווה למעשה הזדמנות לכוחות ימין רדיקליים לעצב את התודעה הפוליטית הציבורית בשונה מעמדותיהן הרשמיות של הממשלות האירופאיות שהתיימרו לפעול על-פי קו פוליטי שמאלני פנטזיונרי. התחושה הכללית היא, שהקו הליבראלי לכאורה הפך עם הזמן להפקרות רשלנית המסכנת את הצביון התרבותי, הדתי והלאומי של אירופה.

סדרת הפיגועים שהכתה בפריס בימים הראשונים של חודש ינואר 2015, הראתה בעליל על הכיוון המסוכן אליו גולשת מערב-אירופה כולה בשל מדיניות שרלטנית שנועדה להשיג שקט מדומה מול האסלאם הרדיקלי הרצחני. לעיתים, "התשלום" האירופאי היה באמצעות תמיכה בגישות אנטי-ישראליות ובהתעלמות מהטיות אנטישמיות קשות שהופיעו באורח-תדיר בתקשורת האירופאית ובאקדמיה האירופאית. ההטיות האנטישמיות הללו חדרו עמוק גם לתוך האוכלוסייה המוסלמית באירופה שהפגינה אלימות הולכת וגוברת הן כלפי יהודים והן כלפי מוסדות יהודיים ברחבי היבשת. כך למשל, יהודי צרפת מהווים מיעוט מבוטל שאינו עולה על 0.6 אחוזים מכלל האוכלוסייה, אולם הם מהווים מטרה לפגיעה ביותר מ-40 אחוזים מפשעי-השנאה הנעשים בצרפת כלפי מיעוטים ולאומים המתגוררים ברחבי המדינה. מרבית מהמקרים הללו נדחקו לשוליים של הדיון הציבורי, והם נתפסו כמקרים אלימים הנובעים מהסכסוך הערבי-ישראלי. באמצעות הגישה הזו, המשותפת למרבית המדינות האירופאיות, ניתנה הצדקה אידיאולוגית לפגיעה ביהודים ולפגיעה במוסדות יהודיים. אלא, שהמפלצת האסלאמית הרדיקלית הזו תפחה למימדים גדולים מתחת לעיניהם של כל הרשויות הממלכתיות הפועלות באירופה.

בעצרת ההזדהות שנערכה בפריס ב-11 בינואר 2015 השתתפו מיליוני בני-אדם. עוצמת ההלם מרציחתם של 17 בני-אדם בידי 3 טרוריסטים מוסלמים, שהצליחו להעסיק את רשויות הביטחון של צרפת במשך שלושה ימים רצופים, דרבנה את הציבור הצרפתי ההמום לצאת בהמוניו. ההלם לא היה מהריגת יהודים, אלא מהריגתם של עיתונאים צרפתים שמתחו את גבולות השיח-הציבורי עד כמה שאפשר באמצעות עיתון סאטירי קטן. רצח ארבעת היהודים היה מעין פעולת המשך "לגיטימית" כחלק מהאובססיה האסלאמית הפסיכופטית בנוגע ליהודים השואבת את השראתה מהאובססיה האירופאית המשתרעת על-פני מאות רבות של שנים. כך, השיח האסלאמי-האנטישמי משלים את השיח האירופאי-האנטישמי.

מיליוני בני-אדם יצאו בצרפת להפגנות בעד חופש-הדיבור. מעטים מאוד מהם ביטאו במפורש את הזיקה של אירועים הללו לאידיאולוגיה הקטלנית של האסלאם בכללותו. היחס לנשים, יחס לילדות, היחס לכופרים, היחס להומואים, היחס לדתות אחרות, היחס לחופש-הדיבור, לחופש-הדעה והיחס למיעוטים אחרים, מכתיבים למאמינים המוסלמים תחושת עליונות הנושאת בחובה מגוון עילות לנקוט באלימות קטלנית כלפי אחרים - אלה הנמצאים בתחתית שרשרת-המזון האסלאמית. ממשלת צרפת הזמינה עשרות מנהיגים מרחבי-העולם להשתתף בעצרת הזדהות שהתקיימה ב-11 בינואר 2015. לרבים מהמנהיגים שהשתתפו באירוע - כמו אבו-מאזן, מלך ירדן וראש-ממשלת טורקיה - אין כל זיקה לערכים הליברליים שלמענם יצאו להפגין מיליוני בני-אדם. אולם, באירופה כמו באירופה, כשהצביעות חוגגת אפשר להזמין את התוקפן ואת הקורבן יחדיו לחגיגת פיוס מדומה שנועדה להסתיר את האמת המרה.

כששורת ממנהיגים צעדה בראש התהלוכה בפריס, היה אפשר לראות דמויות פוליטיות שפופות המתחזות לראשי-מדינה בכירים המתיימרים להנהיג את אירופה לעבר עתיד בטוח יותר. אלא שהמנהיג היחיד שהתנהג כמו מנהיג בטוח-בעצמו, במעשיו ובדבריו, היה ראש-ממשלת ישראל בנימין נתניהו. למרות הניסיונות של אחדים מהתקשורת הישראלית (הארץ, ידיעות-אחרונות וערוץ 2) ללעוג למעשיו ולדבריו, במקרה הזו הוכיחה התקשורת הישראלית, פעם נוספת, עד כמה היא הפכה לבלתי-רלוונטית לחיים הלאומיים והתרבותיים שלנו במדינת-ישראל. כשבנימין נתניהו מדבר על אדמת צרפת בנוגע לאסלאם הרדיקלי המאיים על שלום העולם, סביר להניח שעשרות מיליוני בני-אדם קשובים לדבריו יותר משהם קשובים לדברי ההבל שהובאו בתקשורת הישראלית במהלך שהותו של נתניהו בפריס. קשה היה לקרוא לזה "דיווח תקשורתי", אלא זה היה "פשע שנאה" נוסף שנבע מתוך כוונת-זדון - פשוטו כמשמעו.

קריאתו של בנימין נתניהו ליהודי צרפת לעלות לישראל נבעה בתוקף היותו ראש-ממשלת ישראל ולא בשל היותו עוד עיתונאי רדוד המסתובב במסדרונות המעופשים של עיתון הארץ. כשמסתכלים כיום על המנהיגות הפוליטית הבכירה של העולם-הדמוקרטי, קשה לראות מישהו בעל-שיעור קומה בינלאומי היכול לשמש השראה לנוכח מצוקות-העיתים. אין תימה איפה, שרשתות בינלאומיות אחדות העבירו בשידור-חי את ביקורו של נתניהו בבית-הכנסת היהודי בפריס ואת נאומו שנישא מול קהל אוהד וחם.

בזמן שהעולם התאבל על הריגתם של העיתונאים בצרפת, התבצע בניגריה רצח המוני של כ-2,000 בני-אדם בידי טרוריסטים מוסלמים מארגון "בוקו חראם". מיד לאחר מכן התבצעו שני פיגועי התאבדות קטלניים בידי שתי ילדות בנות עשר שגויסו בכפיה - תוך כדי אונס - בידי טרוריסטים מוסלמים חברי הארגון במטרה לבצע רצח המוני נוסף בשם אללה. האירועים הקטלניים הללו שהתרחשו בניגריה במקביל לאירועים שהתרחשו בצרפת, לא דגדגו את התקשורת הבינלאומית ובוודאי לא יצרו בקרב המנהיגות העולמית קו-הגיוני-רציף בין האירועים בצרפת לבין האירועים בניגריה. באופן דומה, המנהיגות האירופאית לא יוצרת ק-הגיוני-רציף בין ההטפה לאלימות קטלנית המתבצעת ברוב המסגדים הקיימים ברחבי היבשת, לבין ההתנהגות הכללית של הקהילה המוסלמית במרחב-הציבורי ובמרחב-הפרטי. אירופה העדיפה להתעלם מתופעות דתיות, חברתיות ופוליטיות הקשורות להגירה המוסלמית ליבשת שהפכה לשיטפון בלתי-נשלט בשנים האחרונות. ההתעלמות הזו הפכה לקו-מדיניות רשמי מצד כל הרשויות הפועלות באיחוד-האירופאי. האיחוד-האירופאי העדיף להתעסק בסטטיסטיקה (במקרה הטוב) ולא במתן פתרונות הולמים לנוכח הבעיות שנבעו מהשיטפון האסלאמי הרדיקלי שפקד את אירופה המערבית כולה. ובמה דברים אמורים?

במשך חודשים ארוכים ציינו במגזין זה על אלפי אזרחים אירופאים הנוהרים לעבר סוריה ולבנון כדי להצטרף לארגון "המדינה האסלאמית" (דאעש). והינה כיום, בינואר 2015, המספר נאמד ביותר מ-5,000 מוסלמים בעלי אזרחות אירופאית שהצטרפו לארגון הרצחני. רובם ככולם עשו זאת דרך המעבר הרשמי בין טורקיה לסוריה או באמצעות סייענים שפעלו ללא הפרעה בצד הטורקי. טורקיה העדיפה להעלים-עין מהנעשה בתחומה משום שהכאוס הכללי אותו יצרו ארגוני הטרור האסלאמיים משרת את המטרות האימפריאליות של ארדואן. טורקיה קרובה יותר לאידיאולוגיה של ארגון "המדינה אסלאמית" מאשר לאידיאולוגיה הליבראלית של אירופה - שהייתה בעשורים האחרונים, ואיננה עוד. הרשויות האירופאיות העדיפו לא ליצור קו-הגיוני-רציף בין הנתונים החלקיים הללו לבין מה שמתרחש ברחבי היבשת במסגדים, ברחובות, ברשתות החברתיות, ברובעי המגורים של המוסלמים, בשכונות הסגורות ובמהפך הדמוגרפי שהתחולל בעשרות ערים אירופאיות. כך למשל, ברחבי אירופה קיימות אלפי מובלעות אסלאמיות שיצאו משליטתן של הרשויות המקומיות ושלכ ל גורמי האכיפה הארציים.

את השורשים לתופעות הללו היה אפשר לראות בבירור כבר בתחילת שנות ה-80 של המאה הקודמת. סעודיה ומדינות-המפרץ הזרימו מאות מיליארדי דולרים שיועדו להקמת מוסדות-דת אסלאמיים בכל רחבי אירופה המערבית על-פי הזרם הווהאבי הקיצוני. ממון סעודי רב הושקע במוסדות מחקר אירופאיות מתוך כוונה לשפר את התדמית של האסלאם בעיני האירופאי הממוצע. הביטוי האומלל "האסלאם היא דת של שלום" אומץ בידי אינטלקטואלים אירופאים כל עוד הכסף הסעודי זרם למוסדותיהם. לאינדוקטרינציה האסלאמית הזו היה אפקט מצטבר לאורך כל השנים האחרונות גם בדמותן של "אגודות צדקה" שמימנו את כל ארגוני הטרור הקיימים במרחב האסלאמי כולו - החל מארגון החמאס בעזה ועד לארגון הטרור האסלאמי "אבו סיאף" הפועל בדרום הפיליפינים. עם השנים, אירופה הפכה ליצואנית מצטיינת של טרוריסטים מוסלמים שעשו את דרכם למזרח-התיכון, לאסיה ולאפריקה במטרה להצטרף למלחמת הג'יהאד הגדולה. כיום, ינואר 2015, אנחנו יכולים לדבר על "אסלאם אירופאי" שהוא לא פחות רדיקלי ופסיכופטי מהאסלאם המזרח-תיכוני הקטלני שהצליח למוטט את סוריה, עיראק, לוב, תימן, סודאן, סומליה, עזה ומאלי. אם נרחיב מעט את היריעה נוכל לציין גם את לבנון, מצרים, איראן, אלג'יריה, קניה, קמרון, אפגניסטן, פקיסטן, קשמיר, ניגריה, צפון-הקווקז, דרום-הפיליפינים, דרום-תאילנד ועד למחוז שינג'יאנג בסין הרחוקה.

האם אירופה תצליח להתמודד עם האיום האסלאמי? גם אם המוסלמים לא יבצעו אפילו פעולת טרור אחת על אדמת אירופה, דומה הוא שהם הפכו ל"מסה קריטית" העומדת להפוך את כל אירופה המערבית על פיה ללא הכר. יכול להיות שאנו נראה את תקומתו של קו-גבול חדש בין אירופה המערבית לבין אירופה המזרחית בדומה למה שהתרחש בתקופת המלחמה הקרה. אלה שהפעם, אולי תהיה לכך הצדקה הגיונית.
==

מאת: ד"ר יוחאי סלע, "המנהיגות האירופאית הפקירה את אזרחי אירופה", מגזין המזרח התיכון, 15 בינואר 2015.


Saturday, January 10, 2015

טרור אסלאמי - סיכום של שנת 2014

הפיגוע הקטלני שהתבצע בפריז ב-7 בינואר 2015 בידי שלושה טרוריסטים מוסלמים שבמהלכו נהרגו 12 עיתונאים ושוטרים, היה המשך ישיר לאלימות האסלאמית הברברית שבאה לידי ביטוי בעוצמות ניכרות לאורך כל שנת 2014. לאורך כל השנה האחרונה, היינו עדים למסכת שלמה של מלחמות-אזרחים קטלניות, טבח במיעוטים, הוצאות-להורג המוניות, טרור, אלימות, אונס-המוני, ביזה, גירוש, מכירת נשים, נערות וילדות, וכן פיגועים קטלניים מאוד שהתבצעו בידי יחידים או בידי עשרות קבוצות טרור אסלאמיות הפעולות במרחב האסלאמי כולו ואף מעבר לו.

מאות-אלפי פעולות טרור אלימות התבצעו בעשרות מדינות ברחבי-העולם על רקע דתי-אסלאמי. אפשר לציין שבכל מקום בו קיימת נוכחות אסלאמית כלשהי, המציאות היומיומית גולשת לאיטה לכדי אלימות על רקע של שונות דתית ותרבותית כפי שהדבר מתבטא היטב באירופה. ועם זאת, ראוי לציין, שמרבית ההרוגים בכל האירועים האלימים הללו היו מוסלמים שנפגעו בידי טרוריסטים מוסלמים כפי שהדבר מתרחש בעוצמות גדולות בסוריה, בעיראק, באפגניסטן, בפקיסטן, בתימן, בסומליה ובמדינות מוסלמיות נוספות.

בהתאם לאיסוף הנתונים שלנו (הנערך בעזרת מעקב יומיומי אחרי דיווחים תקשורתיים המתפרסמים בשפות אחדות) נהרגו 137,576 בני-אדם בשנת 2014 בעשרות-אלפי פעולות טרור קטלניות שהתבצעו ביותר מ-40 מדינות ברחבי-העולם. לעומת זאת, נתונים רשמיים שנמסרו בידי ארגונים אחדים בנוגע למספר ההרוגים בסוריה, בעיראק ובתימן הקפיצו את מספר ההרוגים ל-172,441 בני-אדם לאורך כל שנת 2014. לאור מלחמת-האזרחים האלימה המתחוללת בין מוסלמים לנוצרים ברפובליקה של מרכז-אפריקה, סביר להניח שמספר ההרוגים לשנת 2014 גבוה יותר. על-פי הערכות של האו"ם, במדינה זו נהרגו יותר מ-5,000 בני-אדם במהלך השנה האחרונה.

כך או כך, שנת 2014 רשמה שיאים של  אלימות אסלאמית קטלנית גם בעקבות עלייתו של ארגון "המדינה האסלאמית" שהצליח להשתלט על אזורים רחבים מאוד בסוריה ובעיראק בזמן קצר בלבד. יתרה מזאת, המדיניות הרצחנית הקרימינלית של הארגון משמשת השראה לאלפי מוסלמים המתגוררים באירופה להצטרף לארגון או לבצע פעולות טרור קטלניות במדינות המערביות בהן הם מתגוררים. לפיכך, סביר להניח שלאורך כל שנת 2015 אנו נראה איום הולך וגובר על אורח-החיים הדמוקרטי המתמודד מול הברבריות הקטלנית הנעשית בשם הדת האסלאמית. התפרקותן של מדינות ערביות אחדות כמו לוב, תימן, סודאן, סומליה, סוריה ועיראק משמשות תמרורי אזהרה בוהקים למדינות מוסלמיות נוספות ולעולם הדמוקרטי כולו כפי שהוא מוכר לנו כיום.

טרור אסלאמי ואלימות אסלאמית - סיכום לשנת 2014
מדינה:
הרוגים לחודש דצמבר 2014:
סה"כ הרוגים לשנת 2014:
סוריה:
6,000
76,026 (נתון רשמי)
עיראק:
4,900
48,590 (נתון רשמי)
ניגריה:
742
9,214
אפגניסטן:
669
8,082
פקיסטן:
653
5,227
קמרון:
438
652 (רובם טרוריסטים מוסלמים)
תימן:
221
7,700 (נתון רשמי)
סומליה:
207
1,884
סודאן + דארפור:
205
1,920
לוב:
152
2,109
מצרים:
76
1,157
דרום-סודאן:
49
3,858
קניה - טרור אסלאמי:
37
319
הודו - קשמיר:
35
242
רוסיה - קווקז:
34
134
פיליפינים - טרור אסלאמי:
26
399
תאילנד - טרור אסלאמי:
--
61
סין - טרור אסלאמי:
--
252
לבנון:
15
314
אלג'יריה:
5
143
סעודיה:
4
24
אוסטרליה - טרור אסלאמי:
3 (2 בני-ערובה וטרוריסט מוסלמי)
4
טורקיה - כורדים::
3
25
איראן:
3
8
טוניסיה:
2
86
מאלי:
1
407
צרפת - טרור אסלאמי:
1
2
בלגיה:
--
4
קנדה:
--
4
הרפובליקה של מרכז אפריקה:
--
425 (מבוסס על דיווח תקשורתי בלבד. סביר להניח שמדובר על יותר מ-5,000 הרוגים)
גינאה ביסאו:
--
19
בנגלדש:
--
18
ניז'ר:
--
11
קירגיסטן:
--
11
צ'אד:
--
10
אתיופיה:
--
9
טורקמניסטן:
--
3
ג'יבוטי:
--
2
בחריין:
--
2
ארה"ב:
--
2



עזה - טרור פנימי
1 (טרוריסט מוסלמי בתאונת עבודה)
עשרות
ישראל - עזה:
1 (טרוריסט מוסלמי בכיר מירי של צה"ל)
2,159 (רובם טרוריסטים מוסלמים במבצע צוק-איתן)
ישראל - טרור - עזה:
--
73 (רובם חיילי צה"ל במסגרת מבצע צוק-איתן)
ישראל - הרשות הפלסטינית:
3 (כולם טרוריסטים מוסלמים)
45 (רובם טרוריסטים מוסלמים)
ישראל - טרור - הרשות הפלסטינית:
--
18 (אזרחים, חיילים ושוטרים)



תימן - חיסולים-ממוקדים אמריקאים:
10
143
פקיסטן - חיסולים-ממוקדים אמריקאים:
26
149



אפגניסטן - חיילי נאט"ו:
4
74 (נתון רשמי)



סה"כ:
14,526 הרוגים
172,441 הרוגים לשנת 2014



לפי מערכת מגזין המזרח-התיכון:

137,576 הרוגים לשנת 2014







כאמור, על-פי איסוף מידע הנערך באמצעות מגזין זה - מגזין המזרח התיכון - במהלך שנת 2014 נהרגו 137,576 בני-אדם בפעולות טרור אסלאמיות ובאלימות אסלאמית. לשם השוואה, בשנת 2013 נהרגו 91,110 בני-אדם; בשנת 2012 נהרגו 59,232 בני-אדם; בשנת 2011 נהרגו 40,134 בני-אדם ובשנת 2010 נהרגו 29,831 בני-אדם.
==

מאת: ד"ר יוחאי סלע, "טרור אסלאמי - כמה בני-אדם נהרגו בשנת 2014", מגזין המזרח התיכון, 8 בינואר 2015.