הרומן המסוכן של אובמה עם האסלאם הרדיקלי

לאור ההסכם המתגבש בין המעצמות לבין איראן בנושא הגרעיני, קרוב לוודאי שיש אלפי מומחים מתחומים שונים השאולים את עצמם "מה מתחולל בראש של ברק חוסיין אובמה". אחרים בוודאי יתהו, מתי השגריר האמריקאי בישראל יגיד "מספיק לי עם הנשיא הזה". השגריר האמריקאי בישראל ונציגים בכירים רבים נוספים נדרשים בימים אלה להמציא מילים חדשות באנגלית כדי להסביר את מדיניותו של אובמה במגוון רחב של נושאים ותחומים - החל מענייני המזרח-התיכון וכלה במשבר באוקראינה.

ב-24 בפברואר 2015 האמיר של קטאר, השייח' תמים בן חאמד אל-ת'אני, ערך ביקור רשמי מתוקשר היטב בבית-הלבן של אובמה. לקראת הביקור, דוברי הבית-הלבן פרסמו את ההודעה הזו: "לארצות-הברית ולקטאר יש שותפות ארוכת-שנים, ולכן הפגישה הזו מהווה הזדמנות לקידום היחסים בין שתי המדינות, לצד האינטרס המשותף שלנו ביציבות ובשגשוג במזרח-התיכון". אין צורך בהרבה גופי מודיעין (כפי שיש בארה"ב) כדי לאבחן במדויק את התמונה המלאה בנוגע לתפקידה הקטלני של קטאר למען "יציבותו" ולמען "שגשוגו" של המזרח-התיכון בשנים האחרונות. ב-27 בינואר 2015, משלחת על חברים בתנועת "האחים המוסלמים" נועדה עם בכירים בבית-הלבן. אחדים מחברי המשלחת האסלאמית ערכו ביקור במחלקת-המדינה האמריקאית. כמובן, שהביקור הזה עורר תרעומת עזה במצרים בעיקר לאור מעורבותם של "האחים המוסלמים" בסדרת הפיגועים הקטלנית שהייתה באזור אל-עריש ב-29 בינואר 2015 שגרמה להריגתם של 31 חיילים וקצינים. שני האירועים הקטנים הללו, בעצם מבהירים לנו את התמונה הרחבה-יותר בנוגע להעדפותיו של הנשיא האמריקאי הנוכחי - הן בנוגע לאיראן והן בנוגע להרפתקה האסלאמית של ברק חוסיין אובמה ברחבי המזרח-התיכון.

יש כאלה שיטענו שארה"ב עייפה ממלחמות. יש כאלה שיסבירו שארה"ב כילתה את כוחותיה במלחמות מיותרות באפגניסטן ובעיראק שגבו את חייהם של כ-7,000 חיילים אמריקאים. לשם השוואה, במלחמת-העולם השנייה נהרגו יותר מ-400,000 חיילים אמריקאים ובמלחמת וייטנאם קיפחו את חייהם יותר מ-58,000 חיילים אמריקאים. למרות שבהשוואה כזו יש שמץ של יוהרה משום שמדובר בסופו של דבר בחיי-אדם, ההתמקדות ב"מספר ההרוגים" וב"עייפות האמריקאית ממלחמות" איננה יכולה לתת מענה מדויק למה שהתחולל בארה"ב מאז שנת 2009 בעת שאובמה תפס את מקומו בבית-הלבן. גם הניסיון של אחדים מכלי התקשורת הישראלית להראות שבקרב הציבור האמריקאי גוברת הנטייה להתרחק מישראל, אינה עולה בקנה-אחד עם נתונים המראים על עלייה בתמיכה בישראל לאורך השנים האחרונות - בעיקר בקרב הרפובליקנים בארה"ב. למעשה, התמיכה בישראל בשנת 2014 הגיעה לשיא חדש של כ-70 אחוזים מאזרחי ארה"ב על-פי סקר שנתי של מכון גאלופ שפורסם ב-23 בפברואר 2015. התמיכה הזו מראה, ללא כחל-וסרק, על ההבנה הגוברת של הציבור האמריקאי בנוגע להתמודדות הישראלית מול אויבים הנתפסים כאיום גם על ארה"ב. במילים אחרות, בניגוד גמור למה שהתקשורת הישראלית ניסתה לשדר לציבור הישראלי, התרגילים השקופים של אובמה כלפי ישראל אינם עובדים על הציבור האמריקאי ביחסו הכללי לישראל. שוב, התקשורת הישראלית הרשלנית צריכה לבקש סליחה מהציבור הישראלי בדומה למה שהתרחש במהלך מבצע "צוק איתן". מסתבר שיש משהו משותף בין ברק חוסיין אובמה לבין התקשורת הישראלית הותיקה - שניהם אינם באמת מבינים או רוצים להבין את הציבור האמריקאי או זה הישראלי.

מאז שברק חוסיין אובמה נכנס לתפקידו בבית-הלבן, הממשל האמריקאי החדש לא פספס שום הזדמנות להגיע לעימות מתוקשר עם ישראל. מאות-אלפי ידיעות ומאמרים התפרסמו בתקשורת הבינלאומית על העימותים בין אובמה לנתניהו (תבדקו בגוגל). חלק לא קטן מהמאמרים האלה הגיעו בהזמנה ישירה של הבית-הלבן או של כאלה שצידדו באובמה על רקע עוינותם המסורתית לישראל. "ליצן החצר" של אובמה בעיתון ה"ניו יורק טיימס", תומס פרידמן, כתב מייד עם כניסתו של אובמה לבית-הלבן שלממשל החדש אין זמן למריחת-הזמן של ישראל בעניין הפלסטיני משום "שאנחנו צריכים לבנות מדינה", דהיינו לבנות מחדש את ארה"ב לאחר נשיאותו הכושלת, לכאורה, של ג'ורג' בוש (2009-2001). ובכן, יותר משש שנים עברו מאז שאובמה החל את תפקידו במשרה הרמה. סביר להניח שאפילו פרידמן אינו מצליח להבין את אובמה - לא רק בגלל שארה"ב לא נבנתה מחדש, אלא שבמסגרת המדיניות הנוכחית של אובמה הוא הצליח להביא גם לקריסתן של מדינות אחדות במזרח-התיכון. הקורבן האחרון של המדיניות האמריקאית הנוכחית היא תימן - שנפלה בתחילת פברואר 2015 לזרועותיהן של המיליציות השיעיות החמושות ולזרועותיה של איראן. כנראה שאיראן היא בכל זאת סיפור-הצלחה בניגוד לארה"ב תחת משטרו של אובמה.

כשהגיעו הידיעות על הנעשה בתימן לאור השתלטותן של המיליציות השיעיות החמושות המקבלות סיוע הדוק מאיראן, קשה היה להבין את השתיקה הנשיאותית האמריקאית בעניין. חודשים אחדים בלבד לפני סילוקו של הנשיא התימני בידי המיליציות השיעיות, הממשל האמריקאי שיבח והילל את שיתוף-הפעולה עם תימן כ"מודל של הצלחה". לממשל האמריקאי הנוכחי יש בעיה גדולה מאוד עם ההערכות מודיעיניות או הערכות מדיניות הנוגעות להתפתחויות במזרח-התיכון. כך למשל, כשארגון "המדינה האסלאמית" החל בחודש יוני 2014 את ההכנות לכיבושה המהיר של העיר מוסול בעיראק, אף גורם מודיעיני אמריקאי לא זיהה את ההיערכות לכך, כשם שהמודיעין האמריקאי לא זיהה את הקריסה המהירה של הצבא העיראקי שהושקעו בו עשרות מיליארדי דולרים בשנים האחרונות. מסתבר שהמפקדים העיראקים הקימו "גדודי רפאים", וכן הם עסקו במכירת ציוד צבאי ובהעברת מידע מודיעיני לארגוני טרור אסלאמיים הפועלים בעיראק. במערכת הפוליטית הסבוכה של עיראק, מינויים או הדחות של קצינים נעשו על-פי מפתח של נאמנות פוליטית, עדתית או משפחתית. לאורך כל השנים האחרונות, מעט מאוד קצינים הועמדו לדין בגין שחיתות - וכל זה נעשה מתחת לעיניהם הפקוחה של האמריקאים שהמשיכו להזרים כספים לממשלה העיראקית ולצבא העיראקי המדומיין. כדי לנצח את ארגון "המדינה האסלאמית" וכדי לשחרר את העיר מוסול, ארה"ב צריכה להשקיע עוד כמה מיליארדי דולרים וזאת כדי להעמיד על הרגלים כוח עיראקי של כ-25,000 לוחמים מיומנים.

לארה"ב יש מערכת איסוף-מידע בממדים מפלצתיים. למעשה, רוב סוכנויות המודיעין האמריקאיות טובעות בים של מידע שממנו צריך לדלות פרטים שיש בהם כדי לתרום לאינטרסים האמריקאים. "האינטרס האמריקאי" יכול להיות כל דבר - החל מפרטים צבאיים בעלי-משקל וכלה בנושאים כלכליים שוליים ביותר. כך למשל, בזמן שהאמריקאים היו עסוקים בהאזנה לטלפון הסלולרי של קנצלרית גרמניה, אנגלה מרקל, הם לא הצליחו לגבש הערכה ראויה לגבי כוונותיו ויכולותיו של ארגון "המדינה האסלאמית" בסוריה ובעיראק. במילים אחרות, אישים פוליטים ומומחים לענייני המזרח-התיכון הם יעד מודיעיני, אך התארגנותם של אלפי טרוריסטים המתכוונים לכבוש עיר בעלת מיליוני תושבים, נעלמה מעיני האמריקאים כפי שנעלמה מעיניהם כוונותיהן של המיליציות השיעיות החמושות בתימן.

הממשל האמריקאי הנוכחי רואה באסלאם הפוליטי הרדיקלי כוח-עולה. לפיכך, טורקיה של ארדואן, קטאר של שייח' תמים ואיראן השיעית, מהוות ציר מרכזי עליו הייתה יכולה להישען מדיניות-החוץ האמריקאית במזרח-התיכון-החדש על-פי תפיסתו של אובמה. ההפיכות המדממות במדינות הערביות מאז שנת 2011, היוו הזדמנות נאותה מצד הממשל האמריקאי לנהל רומן-אידיאולוגי עם ארגונים אסלאמיים רדיקליים ברחבי המזרח-התיכון כולו ואף מעבר לו. אנחנו חייבים לציין שכבר עם כניסתו של אובמה לבית-הלבן בתחילת 2009 הזהרנו מהמדיניות אסלאמית של הממשל החדש שהוכתבה לכול המערכות הממשלתיות בארה"ב בהשראתו של הנשיא. אין תימה איפה, שבעיני הממשל האמריקאי הנוכחי אין דבר כזה "טרור אסלאמי". לא קיים! הבלוף האמריקאי עוד עלול להתפוצץ להם מול הפרצוף, אולם בינתיים אובמה גיבש בלוף חדש והרסני הרבה יותר בדמותו של הסכם פשרה מרחיק-לכת בנוגע לתוכנית הגרעין של איראן השיעית - זו האחראית גם על הפצתו של הטרור הקטלני ברחבי-העולם. כאן נשאלת השאלה האם הממשל האמריקאי הנוכחי "איבד את הראש"?

לא! הממשל האמריקאי הנוכחי לא איבד את הראש. הנשיא האמריקאי פועל על-פי מדיניות סדורה בעזרת יועצים אסלאמיסטים בעלי נטיות רדיקליות שהתאספו סביבו. ברק חוסיין אובמה עצמו התחנך על ברכי השמאל האמריקאי הקיצוני הרואה במדינות-המערב כוח לבן מדכא שעבר-זמנו. אובמה למעשה הטיל פצצה-אידיאולוגית על העם האמריקאי כולו. והשאלה היא, כמה זמן ייקח עד שהענן הרדיואקטיבי הזה יפוג מעל ארה"ב. במסגרת הזו, נאחל נסיעה טובה לראש-הממשלה במסעו לארה"ב.

==

מאת: ד"ר יוחאי סלע, "ברק חוסיין אובמה הוליך שולל את מדינת-ישראל", מגזין המזרח התיכון, 26 בפברואר 2015.