Saturday, November 26, 2011

הפלישה האפריקאית לדרום תל אביב

קרוב לוודאי שלא שמתם-לב לידיעה קטנה שהופיעה בתחילת נובמבר 2011 באחד מערוצי התקשורת המודפסים, בין שלל הידיעות שהתפרסמו על איראן, סוריה, פרשת קצב, המשבר הכלכלי באירופה, מינוי שופטים לבית-המשפט העליון ועוד כל מיני ידיעות שתפסו לכם את העין ואת האוזן. בגלל בעיות הנחשבות לאקוטיות, כמו הגרעין האיראני, אנו שוכחים לעיתים שהחיים שלנו - הניצבים על קרקע המציאות היומיומית - מורכבים מעניינים פשוטים כמו מגורים, עבודה, משפחה, חוק וסדר חברתי. ההתעסקות האובססיבית של התקשורת הישראלית בעניינים גדולים, לכאורה, גורמת להסחת-הדעת בנוגע לעניינים חשובים לא פחות כמו העבריינות הלאומנית של ערביי-ישראל וההסתה נגד מוסדות המדינה ותושביה המתנהלת באמצעי תקשורת אחדים המתפרסמים בשפה העברית - כאן בישראל.

כאשר כתבתי את המאמר על בעיית דארפור שבמערב-סודאן בשנת 2006, היו בישראל כ-100 פליטים אפריקאים לכול היותר. כבר אז הבנתי שזו הולכת להיות צרה צרורה גם לאור התנהגותם של כל הדרגים המשפטיים והפוליטיים בישראל. כל אחד מהם, כולל המערכת הביטחונית, ניסה להפיל את האחריות לטיפול בבעיה זו על כתפיהם של הדרגים האחרים. 5 שנים עברו מאז, והנה התפרסמה ידיעה ב-7 נובמבר 2011 שבשבוע הראשון של חודש נובמבר 2011 הסתתנו לישראל כ-1,000 אפריקאים דרך הגבול המצרי. מידי חודש בחודשו גובר זרם המסתננים לישראל דרך הגבול המצרי. עוד עשרות אלפים מחכים במדבר סיני כדי להיכנס לישראל - גם בעזרת פעילותם והצבועה והמתחסדת של גופים ישראלים אחדים המסייעים להם להשתלב בישראל על אפם וחמתם של אזרחי ישראל. מאז תחילת שנת 2011 הסתתנו לישראל למעלה מ-11,000 אפריקאים דרך הגבול המצרי. בחודש אוקטובר 2011 בלבד הסתתנו לישראל דרך הגבול המצרי 2,100 אפריקאים. על-פי הערכות אחדות, מתגוררים בישראל כ-40,000 מסתננים אפריקאים, וכתוצאה מכך העיר אילת למעשה משנה את פניה ללא היכר - 13 אחוזים מתושבי אילת הם מסתננים מאפריקה. לנתון הזה צריך להוסיף עוד 250,000 עובדים זרים ועוד אלפים רבים של עובדים זרים בלתי-חוקיים. על שלל הבעיות הללו צריך להוסיף גם את הבעיה של השוהים הבלתי-חוקיים המגיעים מהרשות הפלסטינית - הן כדי לעבוד בישראל והן כדי להתגורר בישובים הערביים.

כשהחלה בעיית פליטי דארפור לדגדג את בלוטת הרגשנות הישראלית, קמו בישראל ארגונים אחדים בעזרתם של ידוענים ואנשי אקדמיה כחלק מגל של הזדהות ששטף את הארץ לנוכח הטרגדיה שהתרחשה במערב-סודאן. לאחר זמן מה, הנושא ירד מהפרק משום שהתברר שלא כל המסתננים האפריקאים הם אכן פליטי-חרב שמילטו את עצמם ואת בני משפחותיהם לתוככי ישראל. לפתע התברר שחלק גדול מהפליטים האפריקאים מגיעים מאריתריאה - לפחות כך מדווחים אחדים מהארגונים המסייעים למסתננים האפריקאים להתערות בישראל. ואולי לא רבים ממכם יודעים, אבל לאריתריאה יש שגרירות בישראל, והיא שוכנת ברמת-גן בבניין מהודר. אולם אם תשאלו את השגריר של אריתריאה המכהן בישראל בימים אלה, טספאמרים טקסטה דבס, בנוגע לשובם של הפליטים לאדמת אריתריאה, הוא ישיב לכם ש"זו בעיה ישראלית" וכי המשטר באריתריאה לא ינקוט בדל של מאמץ כדי להחזירם למולדתם. במילים אחרות, המשטר באריתריאה די שמח להיפטר מיסודות הנחשבים בעיניו ליסודות קרימינליים העלולים לערער את הסמכות של המשטר האוטוריטרי השולט כיום באריתריאה. מבחינתו של השגריר המכהן בישראל המסתננים מאריתריאה "הם אורחים שהזמנו על-ידי ישראל". ממשלת ישראל וכל הגורמים המוסמכים בעניין שותקים, משום שכרגע אריתריאה היא מדינה שיש לה חשיבות בעיני ישראל לאור מיקומה האסטרטגי בקרן-אפריקה ולחופו של הים-האדום המשמש נתיב תעופה של ישראל לארצות באסיה ולמזרח אסיה. כאשר ישראל הרשמית מפחדת להתעסק עם העבריינות הבדואית הקיימת בישראל, אין להתפלא על כך שקיים שיתוף-פעולה הדוק בין הבדואים בישראל לבדואים בסיני העוסקים בהברחתם של הפליטים האפריקאים כעסק כלכלי לכול דבר. במהלך השנה האחרונה התפרסמו עדויות רבות של מסתננים אפריקאים בנוגע להתנהגותם של הבדואים כלפיהם המתבטאת בירי למוות ללא כל הצדקה, באונס המוני של נשים, בהתרמה כפויה של איברים להשתלות, בסחיטה, באיומים, במכות ובכליאה למשך חודשים רבים עד שהתנאים יאפשרו לחצות את הגבול לישראל. כל מעשים הללו מתרחשים גם משום שישראל הרשמית מאפשרת למסתננים להיכנס לישראל, ובכך היא תורמת למעגל האימה הזה לנוע ללא סוף - גם בעזרתם של הארגונים מסייעים להם להתאקלם בישראל, לכאורה על רקע אנושי וזכויות-אדם. וכאן נשאלת השאלה החשובה: מה הן זכויותיהם של האזרחים הישראלים הנאלצים להתמודד עם מסה של מסתננים החודרים לשכונותיהם? לאט לאט, כאשר הרומנטיקה המוסרית (והצבועה) מתפוגגת, מתחוור לרבים שהבעיה הזו היא אכן צרה צרורה הרובצת לפתחם של אזרחי המדינה השפויים.

היקום המקבילי המתקיים בדרום תל-אביב נמצא דקות אחדות בלבד ממרכז העיר המהווה את הציר המרכזי של חיי התרבות התוססים של תל-אביב והמדינה כולה. ביקום המקבילי הזה, שנהפך בשנים האחרונות לאחוזה אפריקאית, מתנהלים חייהם של אלפי מסתננים אפריקאים הנעזרים בכל מיני ארגונים ישראלים שתפקידם לתחזק את הבעיה הזו כחרב-מתהפכת מעל ראשיהם של האזרחים הישראלים. כל אזור התחנה המרכזית החדשה הנמצאת בשכונת נווה-שאנן ואזור שכונת שפירא עד לשכונת פלורנטין הפכו בשנתיים האחרונות לשכונה אפריקאית המתנהלת על-פי כללים שהם מחוץ לחוק הישראלי - כך שאפילו למשטרת ישראל אין את הכלים המעשיים לאכוף את החוק במלואו על האוכלוסייה הזו. תמיד יימצא מישהו שיטיח בשוטרים שהם פועלים ממניעים גזעניים למרות שהחדירה של האפריקאים לישראל באמצעות גורמים אסלאמיים נובעת בעיקרה ממניעים גזעניים. החדירה המסיבית הזו לתחומי המדינה, לעיתים, משרתת ארגונים פוליטיים בישראל שיש להם אג'נדה לטנטית אנטי-ישראלית. במילים אחרות, אם ישראל תפעל נגד המסתננים האפריקאים בדרכים תקיפות, אז יהיה אפשר לטעון שישראל היא מדינה גזענית. ואם ישראל תוצף ב"פליטים" מכל העולם, אז זה ישרת את הרעיון של מחיקתה של מדינת-ישראל כמדינה יהודית. הבנתם את הרעיון? במילים אחרות, אתם, אנחנו, כולנו, נמצאים במלכוד בגלל האיוולת של גורמים ביטחוניים, של גורמים מדיניים ושל גורמים משפטיים בישראל שתפקידם בראש ובראשונה לשמור על הצביון הלאומי של מדינת-ישראל מול כל הגורמים שיש להם אינטרס לכרסם ביסודותיה של המדינה.

אזורים אחדים בדרום תל-אביב סובלים מהזנחה של עשרות שנים. לא רק בגלל ניהול מוניציפאלי כושל, אלא גם בגלל חוסר שיתוף-הפעולה בין התושבים לבין עצמם. הלכלוך, הטינופת, הרעש והבתים המתפוררים מהווים את סימני היכר של האזור. בין שלל המפגעים מהם סובלים התושבים, הם גם נאלצים להתמודד עם פלישה אגרסיבית של אפריקאים לשכנותיהם. אחדים מחסידי הצביעות השמאלנית בישראל (חלקם גם כותבים מאמרים בעיתון) חושבים שיש בזה קסם כלשהו, אולם לא כך חושבים התושבים המקומיים שנאלצים לראות את שכונותיהם מתפוררות יותר ויותר: עשרות מסתננים אפריקאים מגיעים לדרום תל-אביב מידי יום; עשרות מהם מתגודדים בכל פינה מידי בוקר כדי לחפש עבודה; נשים אפריקאיות ממהרות להיכנס להריון כדי להימנע מגירוש; אפריקאים רבים לנים מיד לילה על הגגות; משפחות רבות מתגוררות בחנויות קטנות שהוסבו לדירות מגורים מעופשות; לעיתים קרובות משפחות אפריקאיות נאלצות לבשל על המדרכות; האפריקאים מנהלים מערכת עצמאית של חינוך אסלאמי ונוצרי לילדיהם הקטנים, וכן הם מנהלים מערכת של שידוכים ונישואין בתוך הקהילה. לצד המסתננים האפריקאים מתגוררים גם ערב-רב של מהגרי-עבודה מכל העולם - כולל מהודו, מסין ומרוסיה. בסופו של דבר, התופעה האפריקאית הזו תתפוצץ לנו בפנים אם ממשלת ישראל לא תפעל באורח-נחרץ - למרות החשש מביקורת שיש בה סממנים רבים של צביעות והתחסדות מצד גורמים פוליטיים הניזונים מאג'נדה אנטי-ישראלית.
==
מאת: ד"ר יוחאי סלע, "פצצה חברתית, פוליטית ודתית בדרום תל-אביב", מגזין המזרח התיכון, 19 בנובמבר 2011.

Saturday, November 19, 2011

טרור אסלאמי - אוקטובר 2011

ב-20 באוקטובר 2011 נרצח שליט לוב, מועמר אל-קדאפי, במהלך לינץ' שביצעו בו כוחות המורדים שהצליחו להשתלט על עיר הולדתו, סירת. זו הייתה התמונה העיקרית של חודש אוקטובר 2011 שתפסה את מרבית ערוצי התקשורת בעולם. כוחות המורדים והממשלה הזמנית של לוב לא הסתפקו בהריגתו של קדאפי, אלא הם טרחו להציג את גופתו המרוסקת באטליז מקומי כדי שהסקרנים הלובים יוכלו לקבל הוכחה מוחשית על מותו של הדיקטטור ששלט בחייהם לאורך 42 שנה. על-פי הערכות אחדות, מאז שהחלה מלחמת-האזרחים בלוב בפברואר 2011 ועד לחיסולו של קדאפי, נהרגו עשרות אלפי בני-אדם. אלפים נוספים נהרגו בהפצצות אוויריות של כוחות נאט"ו שפעלו נגד כוחותיו של קדאפי מאז ה-19 במרס 2011. חיסולו של קדאפי בלוב, הגביר את המתיחות הביטחונית גם בסוריה של בשאר אל-אסד המתמודד מאז ה-15 במרס 2011 עם התקוממות עממית המתרחבת גם לתוך שורות הצבא. בחודש אוקטובר 2011 נהרגו בסוריה לפחות 442 בני-אדם - אזרחים, אנשי כוחות-הביטחון וחברי כנופיות "השביחה" הפועלות למען המשטר העלווי של בשאר אל-אסד.

לצד האירועים שהתרחשו בלוב בעקבות ההודעה הדרמטית על חיסולו של קדאפי, טורקיה החלה במתקפה צבאית נרחבת נגד חברי המחתרת הכורדית - ה-PKK - הפועלת במזרח טורקיה ומצפון-עיראק. במהלך חודש אוקטובר נהרגו לפחות 139 כורדים וחיילים טורקים באירועים האלימים שליוו את החודש כולו. המבצע הצבאי הטורקי הופסק לאחר רעידת-האדמה שהתרחשה במזרח טורקיה ב-23 באוקטובר 2011. על-פי הערכות אחדות שאין להן אישור רשמי, מספר ההרוגים בקרב חברי המחתרת הכורדית הפועלת בצפון-עיראק גבוה יותר מהמספרים שהתפרסמו לאורך כל החודש במקורות תקשורתיים שונים.

גם הממשלה הפיליפינית הורתה לבכירי הצבא לערוך מבצע צבאי נרחב נגד פעילי טרור מוסלמים הפועלים בדרום המדינה. במהלך חודש אוקטובר 2011 נהרגו בדרום הפיליפינים 62 חיילים ופעילי טרור מוסלמים. (למרות המבצע הצבאי, הממשלה הפיליפינית מסרה כי שיחות השלום עם הארגונים המוסלמים יימשכו). עימות אקוטי נוסף התרחש במצרים בין כוחות-הביטחון לבין מפגינים
קופטים שיצאו למחות נגד ההתנכלויות של המוסלמים כלפיהם וכלפי רכושם האישי והציבורי. בעקבות האירועים האלימים שפרצו ב-9 באוקטובר 2011 נהרגו לפחות 26 בני-אדם - רובם בני-העדה הקופטית. פיגועי טרור אלימים נגד העדות הנוצריות היו גם בקניה, בניגריה, בסומליה, בסודאן בפקיסטן שגרמו לעשרות הרוגים במהלך חודש אוקטובר 2011. "הטליבאן הניגרי" נשבע לחסל לחלוטין את הנוכחות הנוצרית בניגריה באמצעות פיגועים רחבי-היקף נגד בני-העדה הנוצרית ונגד מוסדות דתיים המשרתים את בני הקהילה.

בחודש אוקטובר 2011 נהרגו 3,436 בני-אדם בפיגועי טרור ובאלימות אסלאמית; בחודש ספטמבר 2011 נהרגו 4,093 בני-אדם; בחודש אוגוסט 2011 (חג הרמדאן) נהרגו 4,164 בני-אדם; בחודש יולי 2011 נהרגו 2,850 בני-אדם; בחודש יוני 2011 נהרגו 3,105 בני-אדם ; בחודש מאי 2011 נהרגו 3,610 בני-אדם; בחודש אפריל 2011 נהרגו 3,844 בני-אדם; בחודש מרס 2011 נהרגו 3,428 בני-אדם; בחודש פברואר 2011 נהרגו 2,837 בני-אדם ובחודש ינואר 2011 נהרגו 2,356 בני-אדם. בחודשים ינואר-אוקטובר 2011 נהרגו 33,723 בני-אדם. לשם השוואה, לאורך כל שנת 2010 נהרגו 29,823 בני-אדם באלפי אירועי טרור שהתרחשו במרחב האסלאמי במקומות נוספים בהם פועלים ארגונים אסלאמיים רדיקליים.



המלחמה בטרור האסלאמי
חודש אוקטובר 2011 התאפיין בעיקר בהרחבת הפעילות הצבאית האמריקאית בשתי זירות עיקריות, שהן אפגניסטן וסומליה. בחודש זה נהרגו באפגניסטן 787 בני-אדם - רובם היו פעילי טרור מוסלמים מארגון הטליבאן ומ"רשת חאקאני" האחראית לחיסולים של 7 סוכני ה-CIA בדצמבר 2009. במסגרת המדיניות החיסולים-הממוקדים של ארה"ב, נהרגו בסומליה 348 בני-אדם בפעילות אווירית של מל"טים (מטוס ללא טייס) שהתמקדו בעיקר באזור עיר-הנמל קיסמאיו הנמצאת בשליטת פעילי טרור מוסלמים מארגון "אל-שבאב", ובאזור הגבול בין סומליה לקניה. על-פי הערכות אחדות המסתמכות גם על עדויות מקומיות, חלק ניכר מההרוגים היו אזרחים בלתי-מעורבים. בתימן נהרגו לפחות 18 פעילי טרור מוסלמים מארגון אל-קאעידה בחיסולים-ממוקדים אמריקאים. בפקיסטן נהרגו בחיסולים-ממוקדים אמריקאים שהתבצעו בחודש אוקטובר 2011 כ-50 פעילי טרור מוסלמים מארגון הטליבאן. בחודשים ינואר-אוקטובר 2011 נהרגו 572 פעילי טרור בחיסולים-ממוקדים אמריקאים שנערכו בפקיסטן בלבד. לשם השוואה, לאורך כל שנת 2010 נהרגו בחיסולים-ממוקדים אמריקאים שנערכו בפקיסטן כ-960 בני-אדם.

בחודש אוקטובר 2011 נהרגו באפגניסטן 41 חיילי נאט"ו. מאז תחילת שנת 2011 נהרגו 510 חיילי נאט"ו. לשם השוואה, לאורך כל שנת 2010 נהרגו באפגניסטן 711 חיילי נאט"ו. במהלך החודש נהרגו בעיראק 5 חיילים אמריקאים. מאז תחילת שנת 2011 נהרגו בעיראק 51 חיילים אמריקאים. לשם השוואה, לאורך של שנת 2010 נהרגו בעיראק 60 חיילים אמריקאים.

הנתונים המופיעים בטבלת הטרור האסלאמי נאספו על ידי מגזין זה - מגזין המזרח התיכון - בעזרת מעקב יומיומי של הודעות ממשלתיות וידיעות חדשותיות שהופיעו במקורות בינלאומיים רבים במהלך התקופה הנדונה - החל מ-1 באוקטובר 2011 ועד ל-31 באוקטובר 2011. מספר ההרוגים והפצועים המופיע בטבלה כולל אזרחים, חיילים ופעילי טרור על-פי האומדן הנמוך ביותר. מרבית ההרוגים הם מוסלמים שנרצחו בידי מוסלמים החברים בתנועות רדיקליות ובארגוני טרור אסלאמיים. ב-22 החודשים האחרונים נהרגו יותר מ-64,000 בני-אדם בפיגועי טרור אסלאמיים ומאלימות אסלאמית.


==

מאת: ד"ר יוחאי סלע, "טרור אסלאמי - כמה בני-אדם נהרגו בחודש אוקטובר 2011", מגזין המזרח התיכון, 11 בנובמבר 2011.


Saturday, November 12, 2011

האופציה הגרעינית האיראנית במזרח התיכון

כמה מילים לפני שנמשיך בדיון שלנו על ה"האביב הערבי" המתחולל מאז שהחלה שנת 2011: מן הראוי הוא להזכיר לכולנו שאירופה כפי שהיא מוכרת לנו ב-20 השנים האחרונות, התמודדה במשך למעלה מ-1,000 שנים עם ברוטאליות דתית, פוליטית וחברתית שגרמה למותם של מאות מיליוני בני-אדם ביבשת האירופאית ומחוצה לה. זו אותה אירופה שעומדת כיום כ"שומרת-הסף" של האידיאולוגיה הליברלית והיא אף מטיפה למדינות רבות על-פני הגלובוס "מה ראוי" ומה "אינו ראוי", מה "דמוקרטי" ומה "אינו דמוקרטי". כפי שאירופה התמודדה במהלך מאות שנים עם אידיאולוגיות סותרות, תוך כדי חתירה עיקשת להנחלת המושגים כמו "חירות", "דמוקרטיה" ו"שוויון בפני החוק", כך מתנהלים באזורים אחדים על-פני הגלובוס מאבקים מרים בין הגישה הברוטאלית לבין הגישה הליבראלית הרואה באדם כישות אוטונומית הראויה לחיים שלווים והוגנים יותר. במילים אחרות, עם כל הקושי לראות את האור בקצה מנהרה לאור מה שמתחולל באזורים אחדים ברחבי-עולם, מן הראוי הוא לבחון את האירועים על פני ציר-זמן ממושך יותר שיש בו גם ממד של למידה ותיקונים נדרשים תוך-כדי תנועה. דהיינו, האירועים צריכים להיבחן כחלק מ"תהליך" ארוך-טווח, ולא רק דרך פריזמה של "אירוע" נקודתי - יהא החשוב אשר יהא. שימו-לב לנקודה הבאה: מה משותף לאירלנד, יוון, איטליה וספרד? ובכן, המדינות הללו סובלות ממשבר כלכלי חמור. ויחד עם זאת צריך לבחון את השאלה האם היותן מדינות קתוליות מכתיב גם את ההתנהלות הכלכלית הכושלת - שהיא שונה באופן בולט מהתנהגותן הכלכלית של המדינות הפרוטסטנטיות. על-בסיס ההנחה הזו אפשר גם להבין את ההבדלים הניכרים בין דרום-אמריקה לצפון-אמריקה של ארה"ב וקנדה כמעט בכל היבט של החיים המודרניים. כך, באופן דומה, אנו יכולים לבחון את הבדלים בין מדינת-ישראל היהודית לבין העולם-הערבי האסלאמי, או בהבדלים הקיימים בין מדינות מוסלמיות-סוניות לבין מדינות מוסלמיות-שיעיות.

חשיבה פוליטית ושינויים פוליטיים צריכים להיבחן גם במונחים היסטוריים. בעולם הדינמי והתקשורתי הקיים בעשור השני של המאה ה-21 - בשעה שהכותרות מתחלפות מידי דקה - לעיתים קשה להעניק לאירועים רבים המתרחשים סביבנו את העומק האינטלקטואלי הראוי להם. אנחנו חיים כיום בשיטפון אין-סופי של מידע רלוונטי ולא רלוונטי הנגוע ברוב המקרים באינטרסים פוליטיים, כלכליים, צבאיים, חברתיים ואישיים. מיליוני פיסות מידע מוזרמות לציבור בידי גופים ממלכתיים ותקשורתיים עד כדי אובדן חוש-הכיוון וחוסר-היכולת להחליט מה נכון ומה אינו נכון. בתוך סבך המידע המוזרם לציבור, לעיתים קשה להחליט מהי המסקנה הנכונה שיש לקבל בנוגע לאירוע כלשהו. קחו למשל את פרשת שחרור החייל גלעד שליט תמורת 1027 טרוריסטים מוסלמים הכלואים בישראל: אם בוחנים את הפרשה על-פי ממד הזמן הצר והקצר, אז סביר להניח שהמסקנה שתתקבל היא שההחלטה בנוגע לעסקת שחרור הטרוריסטים הייתה טעות. ועם כל זאת, חשוב להזכיר, שתנועת החמאס בסופו של דבר תעלם כפי שנעלמו מרבית התנועות הטרוריסטיות שהיו קיימות במאה השנים האחרונות. מרבית הטרוריסטים ששוחררו בעסקה, גם הם ייעלמו מעל דפי ההיסטוריה. ובכן, עם מה נשארנו? נשארנו עם הערכים הישראלים הבנויים נדבך על נדבך במשך מאות ואלפי שנים. במילים אחרות, "הערך" המתייחס לפדיון-שבויים, עמיד כמעט לחלוטין בפני פגעי הזמן והוא מציב בפני החברה הישראלית מודל של אות ומופת - גם בעוד עשרות שנים ואולי גם למשך מאות שנים.

הבעיה העיקרית ב"אביב הערבי" היא בעליית כוחם של היסודות הטוטליטריים הנבנים מהאידיאולוגיה האסלאמית ומעקרונות הג'יהאד העולמי. סביר להניח שהציבור הערבי יתכנס לחיק-החמים של האסלאם הרדיקלי משום שהוא מהווה קרקע מוצקה לנוכח שינויי העיתים. כאשר הנאציזם החל להתגבש לכדי תנועה פוליטית גזענית רחבת-היקף, היא החלה כבר מראשיתה ליישם מדיניות של רצח המוני של מתנגדיה ושל אלה שאינם ראויים להיכלל במסגרת האידיאלית של תנועתם. כבר בתחילת דרכה, התנועה נאצית ניסתה להשתלט על יסודות אזרחיים רבים ככול האפשר - ובאמצעותן לחדור הלאה לעבר היסודות הממשלתיים הרשמיים כדי ליישם את מדיניותם. הגישה הבסיסית הזו נועדה ליצור פלטפורמה שממנה ניתן היה ליישם אידיאולוגיה מוגדרת מראש גם בנוגע לחלקים רחבים ביבשת האירופאית ומחוצה לה.

אם בוחנים היטב את הגישה הנאצית על מרכיבה השונים, קשה שלא להשתחרר מהרושם הראשוני שהיא נשענה בראש ובראשונה על יסוד בלתי-רציונאלי. מפרספקטיבה של עשרות שנים מאז שהתנועה הנאצית ההמונית מוגרה לחלוטין בגרמניה בעקבות מלחמת-העולם השנייה, הממד הבלתי-רציונאלי מקבל משנה-תוקף גם לאור ממד הזמן שחלף ולאור השינויים שעברו על העולם התרבותי מאז. בנסיבות היסטוריות אחרות, אפשר אולי להעריך שהפרשנות הזו הייתה מתקבלת באופן שונה לחלוטין אם הנאציזם היה מצליח ליישם את האידיאולוגיה שלו על כלל העולם הרחב. אחד מחשובי הפוסקים האסלאמיים הקיימים בדור הנוכחי, יוסוף אל-קרדאווי, טען לא מכבר ש"עץ הדעת יושקה בדם". אמירה חשובה זו מבהירה היטב מהו היסוד האמיתי העומד מאחורי הרעיון המרכזי של האידיאולוגיה האסלאמית הרדיקלית ושל הג'יהאדיזם האסלאמי. בנקודה זו, אין הרבה הבדל בין האסלאם הסוני לאסלאם השיעי המתבטא בחתירה לעבר עולם חד-ממדי המבוסס על עקרונות טוטליטריים אסלאמיים.

הג'יהאדיזם האסלאמי נשען ברוב המקרים על אותם יסודות עליהם נשענה המפלגה הנאצית. בראש ובראשונה, מדובר על תחושת עליונות תרבותית המגדירה את אופייה הגזעני של הפעולה האסלאמית בזמן ובמרחב בהתאם ליסוד הבסיסי הזה. יתרה מזאת, היא גם מכתיבה את הפרקטיקה הגזענית הן בנוגע לסביבה הקרובה והן בנוגע לשאר העולם. היסוד העיקרי הנשען על "עליונות" (האסלאמית) לעומת "הנחיתות" (של כלל הכופרים), מקבל פרשנות רחבת-היקף גם בנוגע לכלל תחומי-החיים המודרניים. גם עניינים פעוטים ושוליים, מקבלים פרשנות בהתאם לתכתיב האידיאולוגי ול"עליונות" הגזענית כלפי אחרים. מאחר והג'יהדיזם הוא אימפריאליסטי וגזעני במהותו, קו אחד ברור עובר בין הרצון ליישם את חוקי השריעה בבריטניה האנגליקנית לבין השאיפה של איראן השיעית להשיג פצצה גרעינית; ישנו קו אחד ברור העובר בין השאיפות הרצחניות של אוסמה בן-לאדן לבין ירי טילים לעבר ערי-ישראל מרצועת-עזה ומלבנון; ישנה שאיפה אחת מאוחדת בין חיסולם של הנוצרים בניגריה בהתקפות של פעילי התנועה הג'יהאדיסטית הניגרית, לבין פיגועי ההתאבדות בפקיסטן ובעיראק הגורמים למאות הרוגים מידי חודש; ישנם קווי-מתאר זהים בין "קצין אמריקאי מוסלמי" המחסל את חבריו ליחידה, לבין חברי ארגון טרור ג'יהאדיסטי המתכננים לפוצץ מטוס אמריקאי באוויר על נוסעיו. כל הקווים המקבילים הללו ניזונים ומובילים לעבר מסקנה הגיונית אחת שהג'יהאדיזם אינו שונה בהרבה מהתנועה הגזענית הנאצית של שנת 1933. הממד השונה הוא רק בשימוש בטכנולוגיה של רצח והשמדה, אולם גם זה עתיד להשתנות ככול שהרדיקליזם האסלאמי ינסה לפתח טכנולוגיה גרעינית עצמאית.

נצא מתוך נקודת-הנחה שכולנו "מתלבטים" בנוגע לגרעין האיראני. ובכן מה הן האופציות העומדות בפנינו כדי להתמודד עם השאלה האקוטית הזו? א) להפעיל לחץ מדיני וכלכלי על איראן עד שזו תחדל מלעסוק בפיתוח של נשק גרעיני. ב) לתת לתהליכים הפנימיים באיראן לעשות את שלהם מתוך תקווה שתעלה מנהיגות מתונה ודמוקרטית שתפתח בדיאלוג עם המערב. ג) התקפה צבאית ישראלית. ד) התקפה צבאית בחסות המעצמות המערביות. ה) להשלים עם איראן הגרעינית גם אם זו תהיה תחת הנהגה שיעית רדיקלית.

לכול אחת מהאופציות האלה יש זמן תפוגה די מוגדר העלול להתבטא גם בנטילת סיכונים גדולים היכולים להתברר בעתיד כ"איוולת של מנהיגים חסרי אחריות" - כפי שהתקשורת הישראלית אוהבת להתהדר בנבואות מתוחכמות הניתנות בדיעבד. ובכן מה עושים בנוגע לגרעין האיראני? בואו נצייר תסריט דמיוני: איש בכיר לשעבר במערכת ביטחונית חשובה מאוד כועס על הדרג המדיני על-כך שלא האריכו את כהונתו ללא סוף. הוא כל-כך התאהב בתפקידו עד שהוא שכח את העיקרון הדמוקרטי המתבטא בעליונות הדרג הפוליטי-הנבחר על שאר הדרגים הנתונים למרותו. אנשים מסוגו - שעמדו בצומת מקבלי-ההחלטות בישראל - חושבים שאם הם נאלצים לעזוב את התפקיד, אז המדינה תתפרק לרסיסים. אנשים כמוהו קיימים בכל ארגון ובכל מדינה נתונה. מסתבר, שיהירות וגאווה פגועה מכתיבים את ההתנהגות האנושית שלעיתים עומדת בסתירה לכול כללי ההיגיון של השרידות האנושית. לדרג הפוליטי מותר להפעיל כל ספין כדי לקדם את מדיניותו כחלק מאחריותו הכללית על הנעשה במדינה. לבכירים לשעבר קיימות דרכים נוספות להשפיע על הדרג הפוליטי - מלבד ספין תקשורתי מתלהם שנועד להפעיל את בלוטת ההיסטריה הציבורית בעזרת עיתונאים רשלניים המשמשים כמקהלת-מעודדות. האם מישהו עוסק בכוונה במיתוג אישי בשדה הפוליטיקה הישראלית לקראת הבחירות הבאות? בעוד חודשים אחדים התמונה הפוליטית תתבהר מעט יותר.

מן הראוי הוא להזכיר מאמר שכתבתי כאן באוקטובר 2007 על אמירותיו של בכיר במוסד בנוגע לכוונותיו של בשאר אל-אסד. כך נכתב בפסקה הראשונה של המאמר שהתפרסם במגזין זה: "ב-12 באוקטובר 2007 פורסמה כתבה קצרה בעיתון ידיעות אחרונות בה צוטט גורם הערכה בכיר במוסד הישראלי בנוגע לכוונותיו (העכשוויות) של הנשיא הסורי בשאר אל-אסד. על-פי הערכתו החדשה של המוסד, 'נשיא סוריה בשאר אל-אסד מעוניין ברצינות להגיע לשלום עם ישראל בתמורה לנסיגה מלאה מרמת הגולן. אולם אם עד 2009 לא תחול התקדמות במו"מ, תיזום סוריה התגרויות צבאיות נגד ישראל מהגולן הסורי'. על-פי הערכתו של הבכיר במוסד, לישראל יש 'חלון הזדמנויות' של שנתיים לכל היותר כדי להגיע להסדר-מדיני עם סוריה של בשאר אל-אסד".

הערכות שגויות כאלה ניתנו גם בנוגע לטורקיה של ארדואן, למצרים של מובארק, להכרזת המדינה הפלסטינית של ספטמבר 2011 - ובשלל נושאים אקוטיים שליוו את חיינו בשנים האחרונות. ישראל היא מדינה חזקה שיכולה להתמודד גם עם מלחמה אזורית. החברה הישראלית חזקה במיוחד וגם היא יכולה להתמודד עם ירי של אלפי טילים לעבר ערי המדינה. אולם, ספק רב, אם המדינה תוכל להתמודד עם אסון אנושי בלתי-נסבל בדמותו של פיגוע גרעיני שהתבצע בידי מדינה אסלאמית עם שאיפות משיחיות שיש לה אידיאולוגיה של מלחמת השמדה נגד המדינה היהודית.
==
מאת: ד"ר יוחאי סלע, "מהאביב הערבי לאפלה גרעינית אסלאמית בחסות איראנית", מגזין המזרח התיכון, 5 בנובמבר 2011.