ב-11 בינואר 2010, שר-החוץ הגרמני גווידו ווסטרוולה ערך ביקור מדיני מפתיע בתימן. על שולחנה של ממשלת גרמניה עומדים נושאים אחדים המחכים לפתרונם המיידי, שכן דעת-הקהל בגרמניה הפכה ל"חסרת-סבלנות" בנושאים אחדים הקשורים למדיניות-החוץ של גרמניה במרחב האסלאמי - בעיקר לאור הנוכחות הצבאית הגרמנית באפגניסטן ובעיית החטופים הגרמנים בתימן.
סיפור החטיפה החל ב-12 יוני 2009, צפונית לעיר סעדה הנמצאת ליד הגבול הסעודי. על-פי מה שנמסר לתקשורת באותה-עת, התברר כי 6 עובדים זרים, שהיו מועסקים בבית-החולים המקומי, ביקשו לערוך פיקניק בפאתי המחוז. אליהם הצטרפו שלושה ילדים. אזרחותם: 7 בעלי אזרחות גרמנית (כולל הילדים); אחד (מהנדס) בעל אזרחות בריטית; ואישה נוספת בעלת אזרחות דרום-קוריאנית שהייתה נשואה למהנדס הבריטי (כך, על-פי אחד מהדיווחים). ימים אחדים לאחר החטיפה, (ב-16 ביוני 2009), התגלו גופותיהן של שתי אזרחיות גרמניות ושל האזרחית הקוריאנית. על-פי הסימנים שנמצאו בשטח, הועלתה הסברה שהחוטפים כנראה השאירו בחיים את האזרח הבריטי, וכן את ההורים ושלושת ילדיהם - בעלי האזרחות הגרמנית. ויחד עם זאת, שירות הביון הגרמני העריך, סמוך לאירוע, שכל ה-9 נרצחו בידי שוביהם. עוד התברר שהשגרירות הגרמנית בתימן הזהירה את אבי המשפחה הגרמנית, לפחות פעם אחת, לא להגיע לאזורים שאינם נמצאם בשליטתה המלא של הממשלה המרכזית בשל החשש מחטיפה.
חיסולן של שלוש הנשים היכה בהלם את נציגיהן הרשמיים של גרמניה ודרום-קוריאה בתימן, שכן הנרצחות עבדו מטעם ארגון סיוע הולנדי שפעל למען תושבי תימן. שתי הגרמניות - אניטה ג'י בת 24 וריטה ס. בת 26 - היו קרובות משפחה, וכן הן היו סטודנטיות לתיאולוגיה וחברות פעילות בכנסיה הבפטיסטית בצפון-גרמניה. הדרום-קוריאנית - יונג סון איי בת 34 - הייתה מורה פעילה במסגרת הארגון הסיוע ההולנדי שפעל בתימן.
גילוי גופותיהן של החטופות לא הבהיר את התמונה המלאה בנוגע לנסיבות בהן דווקא הנשים הן שנרצחו בידי חוטפיהן. על-פי הצילומים שנעשו בזירת האירוע, נראו בבירור סימני-דם רבים מפוזרים על הסלעים מסביב. סביר להניח שהחטופות הוצאו להורג זמן קצר לאחר חטיפתן בעקבות אירוע אקוטי שהתרחש במקום שנסיבותיו אינן ברורות לחלוטין. ממידע נוסף שהגיע לאחר זמן-מה התברר, כי החטופות נדקרו בכל חלקי גופן, ורק לאחר מכן הן הוצאו-להורג ביריות של נשק-קל. ממשלותיהן של גרמניה ובריטניה ביקשו מכל אמצעי-התקשורת לסקר את האירועים באופן מאופק ובמינון נמוך, וכן הועברה בקשה לא לציין את שמם של החטופים על-מנת שלא לפגוע במאמצים לשחררם. מרבית ערוצי התקשרות נענו לבקשה על-מנת לסייע בחילוצם של החטופים ולהעניק מידה מסוימת של דיסקרטיות למשפחות הנוגעות בדבר. כך למשל, שמו המלא של האזרח הבריטי החטוף אינו מוזכר בתקשורת הבריטית.
הממשלה המרכזית בצנעא הדגישה בחודשים האחרונים כי היא השקיעה מאמצים רבים בחיפושים אחריהם ואחרי חוטפיהם - אך לשווא. ניתן לשער שהזהירות של ממשלת תימן נובע מכישלונו של ניסיון החילוץ שהתבצע ב-1998 שבמהלכו נהרגו 4 בני-ערובה שנחטפו בידי קיצונים אסלאמיים. במהלך החודשים האחרונים (נובמבר-דצמבר 2009) הודלפו לתקשורת הבינלאומית שלפחות שניים מהמבוגרים שנחטפו (ההורים), נרצחו בידי שוביהם, ויחד עם זאת נמסר כי מצבם של שלושת הילדים הוא "סביר" לאור הנסיבות. בעקבות ביקרו של שר-החוץ הגרמני בתימן ב-11 בינואר 2010 ופגישותיו עם מדינאים בכירים בצנעא, נמסר לו שממשלת תימן יודעת היכן החטופים מוחזקים. נשיא תימן, עלי עבדאללה סאלח, טרח ליידע את שר-החוץ הגרמני שיש בידיו "מידע טרי בן שעתיים" על מקום הימצאם של החטופים. מידע מפתיע זה עורר תגובות נרגשות בפמליית שר-החוץ וכן גם בתקשורת הגרמנית כולה שהשתדלה לשמור על איפוק מרבי לאורך כל הפרשה עוד מתחילתה.
לאור המקרה הקשה בו מעורבים שלושה ילדים קטנים, (ילד בן שנה, ילדה בת 3 וילדה נוספת בת 4) ממשלת תימן האשימה גורמים שיעים בחטיפה. לעומת זאת, דוברים שיעים במחוז סעדה טענו, כי פעילי אל-קאעידה הם שביצעו את החטיפה, וכן גם את הרצח של שתי האזרחיות הגרמניות ושל האזרחית הדרום-קוריאנית. מאז 1995, נחטפו בתימן למעלה מ-200 זרים. רבים מהם שוחררו ללא פגע לאחר תשלום כופר נאות - וזאת, הרחק מעיני התקשורת הבינלאומית ובשתיקתה. אולם, בניגוד לפעמים קודמות בהן נחטפו זרים לשם תשלום-כופר, שום הודעה כזו לא הועברה במשך חודשים אורכים לידי השלטונות בתימן או לגורמים המוסמכים בגרמניה ובבריטניה. למרות שממשלת גרמניה הציעה 300,000 דולר עבור מידע בנוגע לגורלם של החטופים, עד כה לא הועבר כל מידע מוסמך לנציגי גרמניה בתימן.
גרמניה והמרחב האסלאמי
הפעילות הדיפלומטית של גרמניה בעת האחרונה, מתפרשת על מדינות אחדות במרחב המזרח-תיכוני ובמרחב האסלאמי. למרות שלא ניתן לכך ביטוי פומבי נרחב, גרמניה מייחסת לעצמה עוצמה בינלאומית של מעצמה בהתהוות הנמצאת בעמדה נוחה למדי לאור חולשתה של ארה"ב תחת מנהיגותו של ברק חוסיין אובמה. כאשר כל יועץ אמריקאי "לענייני השקיה" נחשד כסוכן של ה-CIA, פקידים גרמנים מנהלים מדיניות בינלאומית נרחבת במסגרת "העמקת הקשרים התרבותיים" ללא כל חשש או חשדנות. כך למשל, בהודעת הסיכום של ממשלת תימן בנוגע לביקורו של שר-החוץ הגרמני, סוכנות הידיעות הרשמית של תימן הפיצה הודעה המציינת את הוקרתו של הנשיא התימני בנוגע ליחסי גרמניה-תימן, "המהווים אינדיקציה ברורה ליחסים היסטוריים המבוססים על ידידות ושיתוף-פעולה".
ב-28 בינואר 2010 עתידה להתקיים "ועידת לונדון" שתעסוק בבעיותיה הרבות של אפגניסטן. לוועידה הוזמנו 60 מדינות וארגונים שונים שיש להם נגיעה כלשהי לעניין האפגני לשיקומה של אפגניסטן לאחר שנים של לחימה. לשם כך, שרי-החוץ של האיחוד האירופאי ערכו פגישות רבות עם מנהיגים אזוריים על-מנת לרתמם למען הצלחתה של וועידה. אירופה קושרת את העניין האפגני עם עניינים נוספים הקשורים למרחב המוסלמי כמו המצב הביטחוני המתוח בתימן, בפקיסטן, בעיראק, בסומליה, במפרץ-הפרסי, בקשמיר, באיראן, בטורקיה ובלבנון. גודש המטלות והקשיים הרובצים לפתחן של המדינות הללו, מראה בעליל על חולשה מובנית במערכת התרבותית והפוליטית של המרחב המוסלמי. מרחב זה, אינו מצליח לגבש קהילה בעלת עוצמה מדינית-לאומית העולה בחוזקה של האינטרסים המשפחתיים, העדתיים והשבטיים המפוררים את המדינה המוסלמית הטריטוריאלית כבר עשרות שנים. לכאורה, יש כאן הזדמנות מצד המדינות המערביות להפעיל את השפעתן הבינלאומית ואת כוחן הכלכלי על-מנת לייצב את המצב הפוליטי והחברתי. אולם, דווקא ריבוי הגורמים המעורבים במרחב האסלאמי, מקשים על-מציאת פתרון מוסכם גם לאור פעילותן ושפעתן של סין ורוסיה על גורמים רבים באזור.
אל תוך המבנה הפוליטי המסובך השורר במרחב האסלאמי, גרמניה של הקנצלרית אנגלה מרקל מעורבת בכל אחת מפינותיו של המרחב המוסלמי על מנת למתג מחדש את העוצמה הפוליטית של גרמניה בזירה הבינלאומית. למרות הסתבכותו של גנרל גיאורג קליין - מפקד הכוחות הגרמניים בצפון אפגניסטן - באירוע מחריד בעקבות החלטתו השגויה שגרמה לחיסולם של עשרות אפאגנים (140) חפים-מפשע בספטמבר 2009, ממשלת גרמניה אינה מעוניינת להוציא את 4,500 חייליה מאפגניסטן למרות הלחץ הציבורי. מאז 2001, נהרגו באפגניסטן 40 חיילים גרמנים ולמעלה מ-200 נוספים נפצעו. לאור החלטתו של ברק חוסיין אובמה, בדצמבר 2009, לתגבר את הכוחות האמריקאים באפגניסטן, מפקדת נאט"ו ביקשה מממשלת גרמניה לשלוח עוד 4,000 חיילים לאפגניסטן.
הצבא הגרמני (Bundeswehr), מונה כ-250,000 חיילים, מתוכם כ-17,000 חיילות - שאחדות מהן נשלחות אף הן לאפגניסטן. חיל-האוויר הגרמני (Luftwaffe) פעיל גם הוא במרחב האווירי של אפגניסטן. למרות שעל-פי החוקה הגרמנית הצבא הגרמני נועד לתפקידי הגנה בלבד, חיילים גרמנים שוהים באפגניסטן, מול חופי לבנון, באוקיאנוס ההודי, בבוסניה, בקוסובו, וכן הם גם מעניקים הדרכה צבאית הדוקה לכוחות הצבאיים של ממשלת עיראק. כמו כן משלחות ביטחוניות ומדיניות גרמניות מעורבות בנעשה בלבנון ובמרבית המדינות הערביות והמוסלמיות - גם בקרב אחדים מהארגונים הרדיקליים הפועלים במזרח-התיכון. על-מנת להבין את המדיניות הגרמנית הנוכחית במזרח-התיכון, ניתן להדגים זאת בעזרת המדיניות הגרמנית הנוכחית כלפי איראן: מעל פני השטח מתקיים דיון תקיף נגד איראן, אולם מתחת לפני השטח, גרמניה חותרת בהתמדה לעבר הסכמים כלכליים בלעדיים גם עם איראן של אחמדינג'אד.
==
מאת: ד"ר יוחאי סלע, "המדיניות הגרמנית במזרח התיכון ובמרחב האסלאמי", מגזין המזרח התיכון, 15 בינואר 2010.
סיפור החטיפה החל ב-12 יוני 2009, צפונית לעיר סעדה הנמצאת ליד הגבול הסעודי. על-פי מה שנמסר לתקשורת באותה-עת, התברר כי 6 עובדים זרים, שהיו מועסקים בבית-החולים המקומי, ביקשו לערוך פיקניק בפאתי המחוז. אליהם הצטרפו שלושה ילדים. אזרחותם: 7 בעלי אזרחות גרמנית (כולל הילדים); אחד (מהנדס) בעל אזרחות בריטית; ואישה נוספת בעלת אזרחות דרום-קוריאנית שהייתה נשואה למהנדס הבריטי (כך, על-פי אחד מהדיווחים). ימים אחדים לאחר החטיפה, (ב-16 ביוני 2009), התגלו גופותיהן של שתי אזרחיות גרמניות ושל האזרחית הקוריאנית. על-פי הסימנים שנמצאו בשטח, הועלתה הסברה שהחוטפים כנראה השאירו בחיים את האזרח הבריטי, וכן את ההורים ושלושת ילדיהם - בעלי האזרחות הגרמנית. ויחד עם זאת, שירות הביון הגרמני העריך, סמוך לאירוע, שכל ה-9 נרצחו בידי שוביהם. עוד התברר שהשגרירות הגרמנית בתימן הזהירה את אבי המשפחה הגרמנית, לפחות פעם אחת, לא להגיע לאזורים שאינם נמצאם בשליטתה המלא של הממשלה המרכזית בשל החשש מחטיפה.
חיסולן של שלוש הנשים היכה בהלם את נציגיהן הרשמיים של גרמניה ודרום-קוריאה בתימן, שכן הנרצחות עבדו מטעם ארגון סיוע הולנדי שפעל למען תושבי תימן. שתי הגרמניות - אניטה ג'י בת 24 וריטה ס. בת 26 - היו קרובות משפחה, וכן הן היו סטודנטיות לתיאולוגיה וחברות פעילות בכנסיה הבפטיסטית בצפון-גרמניה. הדרום-קוריאנית - יונג סון איי בת 34 - הייתה מורה פעילה במסגרת הארגון הסיוע ההולנדי שפעל בתימן.
גילוי גופותיהן של החטופות לא הבהיר את התמונה המלאה בנוגע לנסיבות בהן דווקא הנשים הן שנרצחו בידי חוטפיהן. על-פי הצילומים שנעשו בזירת האירוע, נראו בבירור סימני-דם רבים מפוזרים על הסלעים מסביב. סביר להניח שהחטופות הוצאו להורג זמן קצר לאחר חטיפתן בעקבות אירוע אקוטי שהתרחש במקום שנסיבותיו אינן ברורות לחלוטין. ממידע נוסף שהגיע לאחר זמן-מה התברר, כי החטופות נדקרו בכל חלקי גופן, ורק לאחר מכן הן הוצאו-להורג ביריות של נשק-קל. ממשלותיהן של גרמניה ובריטניה ביקשו מכל אמצעי-התקשורת לסקר את האירועים באופן מאופק ובמינון נמוך, וכן הועברה בקשה לא לציין את שמם של החטופים על-מנת שלא לפגוע במאמצים לשחררם. מרבית ערוצי התקשרות נענו לבקשה על-מנת לסייע בחילוצם של החטופים ולהעניק מידה מסוימת של דיסקרטיות למשפחות הנוגעות בדבר. כך למשל, שמו המלא של האזרח הבריטי החטוף אינו מוזכר בתקשורת הבריטית.
הממשלה המרכזית בצנעא הדגישה בחודשים האחרונים כי היא השקיעה מאמצים רבים בחיפושים אחריהם ואחרי חוטפיהם - אך לשווא. ניתן לשער שהזהירות של ממשלת תימן נובע מכישלונו של ניסיון החילוץ שהתבצע ב-1998 שבמהלכו נהרגו 4 בני-ערובה שנחטפו בידי קיצונים אסלאמיים. במהלך החודשים האחרונים (נובמבר-דצמבר 2009) הודלפו לתקשורת הבינלאומית שלפחות שניים מהמבוגרים שנחטפו (ההורים), נרצחו בידי שוביהם, ויחד עם זאת נמסר כי מצבם של שלושת הילדים הוא "סביר" לאור הנסיבות. בעקבות ביקרו של שר-החוץ הגרמני בתימן ב-11 בינואר 2010 ופגישותיו עם מדינאים בכירים בצנעא, נמסר לו שממשלת תימן יודעת היכן החטופים מוחזקים. נשיא תימן, עלי עבדאללה סאלח, טרח ליידע את שר-החוץ הגרמני שיש בידיו "מידע טרי בן שעתיים" על מקום הימצאם של החטופים. מידע מפתיע זה עורר תגובות נרגשות בפמליית שר-החוץ וכן גם בתקשורת הגרמנית כולה שהשתדלה לשמור על איפוק מרבי לאורך כל הפרשה עוד מתחילתה.
לאור המקרה הקשה בו מעורבים שלושה ילדים קטנים, (ילד בן שנה, ילדה בת 3 וילדה נוספת בת 4) ממשלת תימן האשימה גורמים שיעים בחטיפה. לעומת זאת, דוברים שיעים במחוז סעדה טענו, כי פעילי אל-קאעידה הם שביצעו את החטיפה, וכן גם את הרצח של שתי האזרחיות הגרמניות ושל האזרחית הדרום-קוריאנית. מאז 1995, נחטפו בתימן למעלה מ-200 זרים. רבים מהם שוחררו ללא פגע לאחר תשלום כופר נאות - וזאת, הרחק מעיני התקשורת הבינלאומית ובשתיקתה. אולם, בניגוד לפעמים קודמות בהן נחטפו זרים לשם תשלום-כופר, שום הודעה כזו לא הועברה במשך חודשים אורכים לידי השלטונות בתימן או לגורמים המוסמכים בגרמניה ובבריטניה. למרות שממשלת גרמניה הציעה 300,000 דולר עבור מידע בנוגע לגורלם של החטופים, עד כה לא הועבר כל מידע מוסמך לנציגי גרמניה בתימן.
גרמניה והמרחב האסלאמי
הפעילות הדיפלומטית של גרמניה בעת האחרונה, מתפרשת על מדינות אחדות במרחב המזרח-תיכוני ובמרחב האסלאמי. למרות שלא ניתן לכך ביטוי פומבי נרחב, גרמניה מייחסת לעצמה עוצמה בינלאומית של מעצמה בהתהוות הנמצאת בעמדה נוחה למדי לאור חולשתה של ארה"ב תחת מנהיגותו של ברק חוסיין אובמה. כאשר כל יועץ אמריקאי "לענייני השקיה" נחשד כסוכן של ה-CIA, פקידים גרמנים מנהלים מדיניות בינלאומית נרחבת במסגרת "העמקת הקשרים התרבותיים" ללא כל חשש או חשדנות. כך למשל, בהודעת הסיכום של ממשלת תימן בנוגע לביקורו של שר-החוץ הגרמני, סוכנות הידיעות הרשמית של תימן הפיצה הודעה המציינת את הוקרתו של הנשיא התימני בנוגע ליחסי גרמניה-תימן, "המהווים אינדיקציה ברורה ליחסים היסטוריים המבוססים על ידידות ושיתוף-פעולה".
ב-28 בינואר 2010 עתידה להתקיים "ועידת לונדון" שתעסוק בבעיותיה הרבות של אפגניסטן. לוועידה הוזמנו 60 מדינות וארגונים שונים שיש להם נגיעה כלשהי לעניין האפגני לשיקומה של אפגניסטן לאחר שנים של לחימה. לשם כך, שרי-החוץ של האיחוד האירופאי ערכו פגישות רבות עם מנהיגים אזוריים על-מנת לרתמם למען הצלחתה של וועידה. אירופה קושרת את העניין האפגני עם עניינים נוספים הקשורים למרחב המוסלמי כמו המצב הביטחוני המתוח בתימן, בפקיסטן, בעיראק, בסומליה, במפרץ-הפרסי, בקשמיר, באיראן, בטורקיה ובלבנון. גודש המטלות והקשיים הרובצים לפתחן של המדינות הללו, מראה בעליל על חולשה מובנית במערכת התרבותית והפוליטית של המרחב המוסלמי. מרחב זה, אינו מצליח לגבש קהילה בעלת עוצמה מדינית-לאומית העולה בחוזקה של האינטרסים המשפחתיים, העדתיים והשבטיים המפוררים את המדינה המוסלמית הטריטוריאלית כבר עשרות שנים. לכאורה, יש כאן הזדמנות מצד המדינות המערביות להפעיל את השפעתן הבינלאומית ואת כוחן הכלכלי על-מנת לייצב את המצב הפוליטי והחברתי. אולם, דווקא ריבוי הגורמים המעורבים במרחב האסלאמי, מקשים על-מציאת פתרון מוסכם גם לאור פעילותן ושפעתן של סין ורוסיה על גורמים רבים באזור.
אל תוך המבנה הפוליטי המסובך השורר במרחב האסלאמי, גרמניה של הקנצלרית אנגלה מרקל מעורבת בכל אחת מפינותיו של המרחב המוסלמי על מנת למתג מחדש את העוצמה הפוליטית של גרמניה בזירה הבינלאומית. למרות הסתבכותו של גנרל גיאורג קליין - מפקד הכוחות הגרמניים בצפון אפגניסטן - באירוע מחריד בעקבות החלטתו השגויה שגרמה לחיסולם של עשרות אפאגנים (140) חפים-מפשע בספטמבר 2009, ממשלת גרמניה אינה מעוניינת להוציא את 4,500 חייליה מאפגניסטן למרות הלחץ הציבורי. מאז 2001, נהרגו באפגניסטן 40 חיילים גרמנים ולמעלה מ-200 נוספים נפצעו. לאור החלטתו של ברק חוסיין אובמה, בדצמבר 2009, לתגבר את הכוחות האמריקאים באפגניסטן, מפקדת נאט"ו ביקשה מממשלת גרמניה לשלוח עוד 4,000 חיילים לאפגניסטן.
הצבא הגרמני (Bundeswehr), מונה כ-250,000 חיילים, מתוכם כ-17,000 חיילות - שאחדות מהן נשלחות אף הן לאפגניסטן. חיל-האוויר הגרמני (Luftwaffe) פעיל גם הוא במרחב האווירי של אפגניסטן. למרות שעל-פי החוקה הגרמנית הצבא הגרמני נועד לתפקידי הגנה בלבד, חיילים גרמנים שוהים באפגניסטן, מול חופי לבנון, באוקיאנוס ההודי, בבוסניה, בקוסובו, וכן הם גם מעניקים הדרכה צבאית הדוקה לכוחות הצבאיים של ממשלת עיראק. כמו כן משלחות ביטחוניות ומדיניות גרמניות מעורבות בנעשה בלבנון ובמרבית המדינות הערביות והמוסלמיות - גם בקרב אחדים מהארגונים הרדיקליים הפועלים במזרח-התיכון. על-מנת להבין את המדיניות הגרמנית הנוכחית במזרח-התיכון, ניתן להדגים זאת בעזרת המדיניות הגרמנית הנוכחית כלפי איראן: מעל פני השטח מתקיים דיון תקיף נגד איראן, אולם מתחת לפני השטח, גרמניה חותרת בהתמדה לעבר הסכמים כלכליים בלעדיים גם עם איראן של אחמדינג'אד.
==
מאת: ד"ר יוחאי סלע, "המדיניות הגרמנית במזרח התיכון ובמרחב האסלאמי", מגזין המזרח התיכון, 15 בינואר 2010.
No comments:
Post a Comment