Saturday, October 13, 2007

המוסד הישראלי, והבזאר המזרח-תיכוני

ב-12 באוקטובר 2007 פורסמה כתבה קצרה בעיתון ידיעות אחרונות בה צוטט גורם הערכה בכיר במוסד הישראלי בנוגע לכוונותיו (העכשוויות) של הנשיא הסורי בשאר אל-אסד. על-פי הערכתו החדשה של המוסד, "נשיא סוריה בשאר אל-אסד מעוניין ברצינות להגיע לשלום עם ישראל בתמורה לנסיגה מלאה מרמת הגולן. אולם אם עד 2009 לא תחול התקדמות במו"מ, תיזום סוריה התגרויות צבאיות נגד ישראל מהגולן הסורי". על-פי הערכתו של הבכיר במוסד, לישראל יש "חלון הזדמנויות" של שנתיים לכל היותר כדי להגיע להסדר-מדיני עם סוריה של בשאר אל-אסד.

חשוב להזכיר, כי בעקבות התדמית הרעועה שנוצרה לישראל בשבועות הראשונים לאחר מלחמת לבנון השניה, גורמים מדיניים בכירים היו מוכנים לוותר מייד על רמת-הגולן בשל החשש ממלחמה עם סוריה. ההתנהלות ההיסטרית של ישראל באותם ימים הגבירה את הביטחון-העצמי של סוריה שהשתעשעה ברעיון של
פתיחת עימות צבאי כלשהו עם ישראל כדי לשפר את מעמדה האזורי לקראת משא-ומתן מדיני עם ארה"ב בעיקר בשאלת לבנון (ולא רק בשאלת רמת-הגולן). לאחר ההתקפה הישראלית ב-6 בספטמבר 2007, בידיה של סוריה לא נותרה אלא הברירה הזולה ביותר, דהיינו שליחת מסרים מאיימים עתידיים לחיקה של ישראל באמצעות גורמים מתווכים בעלי-עניין.

על-מנת להבהיר את התמונה ככל שניתן, יש צורך לבחון היבטים נוספים הקשורים בעקיפין להערכתו החדשה של המוסד הישראלי - תמונה, שבה לכל השחקנים האזוריים יש אינטרסים לאומיים מובהקים, אך התשלום חל על ישראל בלבד, תמיד, מתוך הרגל מגונה.

טורקיה וישראל, והבזאר המזרח-תיכוני
לטורקיה וישראל יש יחסים מיוחדים המושתתים על אינטרסים אזוריים משותפים - כך יצהירו רבים מאלה העוקבים בהתמדה אחרי מערכת-היחסים ההדוקה בין שתי המדינות שהתפתחה לאורך השנים האחרונות. הסחר בין שתי המדינות עומד כיום על כ-2.5 מיליארד דולר, וישראל נחשבת לאחת מספקיות הנשק העיקריות של טורקיה. אם על פני השטח המדיני יש חילוקי-דעות בנושאים מסויימים, אין לכך הד פומבי נרחב בנוגע ליחסים הצבאיים בין שתי המדינות. לצבא טורקיה יש אג'נדה משלו העומדת, לעיתים, בסתירה לאג'נדה המדינית של הדרג הפוליטי הנבחר. הנתק בין הצבא לבין הדרג הפוליטי בטורקיה נראה בעיניים זרות כדבר שאינו טבעי, עד כי העיתונות הערבית טענה, פעמים אחדות, כי ספק רב המנהיגות הפוליטית בטורקיה יודעת מה באמת מתחולל בצבא הטורקי. סביר להניח שהדברים האלה נאמרו גם בשל הקרבה האינטימית בין ישראל לטורקיה הנוגעת לעניינים אסטרטגיים אזוריים שהשתיקה יפה להם - כך לפי התקשורת הערבית החשדנית. גישה זו התחזקה מאוד לאור הפרסומים הרבים הנוגעים
להפצצה הישראלית במחוז דיר אל-זור ב-6 בספטמבר 2007. על-מנת להגביר עוד יותר את "החשדנות" הערבית הקיימת ממילא, הרמטכ"ל הטורקי, גנרל יאסר בויוקניט (Büyükanıt), יערוך ביקור גומלין בישראל בעוד ימים אחדים שבמהלכו הוא יעסוק גם ברכש של ציוד צבאי ישראלי לצבא הטורקי.

שר-החוץ הטורקי והאינטרס הסורי
ב-9 באוקטובר 2007, שר החוץ הטורקי, עלי באבג'אן, ערך ביקור מדיני בישראל, וזאת לאחר גיחה קצרה לסוריה ופגישה עם הנשיא הסורי בשאר אל-אסד. סביר להניח כי בידיו של שר-החוץ הטורקי היה מסר כלשהו מפי הנשיא הסורי, שכן אסד הודה בראיון עיתונאי, שפורסם ב-11 באוקטובר 2007, כי טורקיה נטלה על עצמה תפקיד של מתווכת בין סוריה לישראל. אולם הסיבה האמיתית לבואו של שר-החוץ הטורקי לישראל היתה ניסיונה של טורקיה לגייס את ישראל, ברגע האחרון, כדי שזו שתפעיל את השפעתה במטרה למנוע מהקונגרס האמריקאי להגדיר את טבח הארמנים שנעשה בידי הטורקים במלחמת-העולם-הראשונה כ"רצח-עם" (ג'נוסייד).

ללא שום קשר לישראל, סוריה יושבת על שלושה מוקדי-סכסוך אלימים, והיא מנצלת זאת היטב לתועלתה:

א. עיראק - סוריה מהווה שער כניסה להחדרת מתאבדים לעיראק בידיעתם המלאה של השלטונות הסוריים.
ב. לבנון - ארגון חיזבאללה ממלא בעיקר אחרי הוראותיה של סוריה, למרות ההשקעה הכספית האיראנית בחיזבאללה.
ג. המיעוט הכורדי - טורקיה מנסה לשמור על יחסים תקינים עם סוריה, שכן שתי המדינות מנהלות מאבק עיקש ואכזרי נגד המיעוט הכורדי. דוברים כורדים ב"אוטונומיה הכורדית העיראקית" יודעים לספר על שיתוף פעולה הדוק בין שירותי המודיעין של טורקיה וסוריה בתוך האוטונומיה עצמה. טורקיה אינה רוצה לחזור לימי שנות ה-80 - תקופה בה המשטר הסורי של חאפז אל-אסד העניק תמיכה לוגיסטית לארגוני טרור כורדים שפעלו נגד טורקיה. החרב המתהפכת הזו מעל לראשה של טורקיה, משמשת קלף מיקוח בידיה של סוריה כלפי טורקיה בנושאים אחדים. יהיו מי שיגידו כי טורקיה מנהלת למעשה טיהור אתני נגד הכורדים בתחומה, והיא מתנגדת, כמו סוריה, להקמת מדינה כורדית עצמאית או אפילו להכרה בכורדים כמיעוט לאומי. מתוך האינטרס המשותף הזה, טורקיה ממהרת לייצג, לכאורה, את עמדותיה של סוריה מול ישראל למרות שהיא ערה לכך שהן משמשות רק הסוואה לאינטרסים האמיתיים של סוריה הנוגעים בעיקר ללבנון, לעיראק וכלפי המיעוט הכורדי.

לסוריה יש שני נושאים חשובים על סדר היום:
שליטה על לבנון ושרידותו של המשטר העלווי. באורח-פרדוקסאלי, ללא שליטה ישראלית על רמת-הגולן למשטר הסורי העלווי של משפחת אסד אין כל לגיטימציה לשלוט על 19 מיליון איש. ובכן, מה הסורים רוצים להשיג בטווח הקרוב-רחוק?

1. משא-ומתן עם ארה"ב על לבנון.
2. הכרה בינלאומית באינטרסים של סוריה בלבנון.
3. חסינות מלאה למשטר העלווי.
4. הפסקת הסיוע והתמיכה לכל ארגוני האופוזיציה הסוריים הפועלים באירופה וארה"ב.
5. השקעות כלכליות גדולות שיהוו "פיתוי הולם", לדעתה של סוריה, לחדול מקשריה עם איראן.

סביר להניח כי עיתוי הפרסום בעיתון ידיעות אחרונות, קשור גם לבואו של שר-החוץ הטורקי. אולם, סוריה מדברת על רמת-הגולן, אך כל מחשבותיה נתונים ללבנון. טורקיה יודעת זאת היטב, אך היא משחקת את המשחק הסורי המתעתע בשל האינטרס הסורי-הטורקי המשותף, שתכליתו להילחם עד חורמה בלאומיות הכורדית המתפתחת. יתרה מזאת, סוריה מאותתת לעבר ארה"ב באמצעות איומים על ישראל, כשם שטורקיה ניסתה לרמוז לישראל שאם תתקבל ההחלטה בקונגרס האמריקאי בעניין הארמני, היחסים בין טורקיה ליהודים (וישראל) עלולים להיפגע.

ישראל, בשני המקרים האלה, משמשת רק כ"כלי" באמצעותו רוצים לדוג את הדג השמן באמת. דהיינו, לא רמת-הגולן עומדת על הפרק, אלא משהו הרבה יותר גדול העולה בחשיבותו על עוד סתם שטח אדמה זעיר ובזלתי. או, במילים אחרות, "ברוכים הבאים לבזאר המזרח-תיכוני" שלתוכו נופלים גם גורמי הערכה בכירים - כאילו התעתוע של "הסכם אוסלו" מעולם לא התרחש.
=
מאת: ד"ר יוחאי סלע, "המוסד הישראלי, והבזאר המזרח-תיכוני", 13 באוקטובר 2007, The Mideast Forum.

No comments: