Saturday, August 20, 2016

האם עדיין מישהו חושב שיש סיכוי שדונלד טראמפ ינצח

מאמר הקודם שכתבתי באפריל 2016 על המערכת-הבחירות בארה"ב, טענתי שלטראמפ אין סיכוי גדול לנצח בבחירות בארה"ב, שיערכו ב-8 בנובמבר 2016. הדברים נכתבו דווקא בשעה שנכתב בתקשורת האמריקאית שטראמפ החל לצבור פופולאריות גדולה ברחבי ארה"ב. ההנחה הזו התבססה לא על סקר-דעת קהל כזה או אחר, אלא על בסיס השערה שאם לוקחים בחשבון את חלוקת האלקטורים, טראמפ אינו יכול לנצח את הילרי קלינטון. יתרה מזאת, מי ששם-לב ל"פה הגדול" של טראמפ, יצא מתוך נקודת-הנחה הגיונית שהאויב הגדול ביותר של טראמפ במערכת הבחירות של 2016, הוא טראמפ עצמו, וזאת למרות שמונה שנות כהונתו של אובמה הנתפס כאחד מהנשיאים החלשים של ארה"ב בעשרות השנים האחרונות.

בתקשורת האמריקאית קיימת נטייה - די אמיתית - להציג את ברק אובמה כנשיא פופולארי בשלהי כהונתו למרות הביקורת המוטחת כלפיו בשל כישלונותיו הרבים בזירה הפנים-אמריקאית ובעיקר בזירה הבינלאומית. התקווה הגדולה של ארה"ב לאחר בחירתו של אובמה, הפכה למפח-נפש אחד גדול בקרב חלקים רחבים בציבור האמריקאי, כולל הקהילה השחורה בארה"ב. ובכן, מה פשר הפופולאריות הזו בשלהי כהונתו כפי שמציינת התקשורת האמריקאית? ההסבר לכך כנראה טמון בעיקר בשני המועמדים - קלינטון וטראמפ - המתחרים על המשרה הנשיאותית בעידן שלאחר אובמה. אף אחד מהם לא באמת זכה להכרה מלאה מצד מפלגותיהם, וכן אף אחד מהם לא באמת זכה להוקרה ציבורית גורפת היכולה להניע קהלים רבים לנוע ממפלגה אחת לעבר מפלגה אחרת. מהבחינה הזו, מצבה של קלינטון הרבה יותר טוב מטראמפ הזוכה לביקורת נוקבת מצד ראשי המפלגה הרפובליקנית בארה"ב. אלה הבינו, מלכתחילה, שלטראמפ אין סיכוי גדול לנצח בבחירות לנשיאות, וכל מה שנותר להם לעשות הוא לנסות להציל את יוקרתה של המפלגה הרפובליקנית כדי שזו לא תאבד את הרוב הנוכחי שלה בסנאט.

לפי שעה, בשל התנהלותו הברוטאלית של טראמפ, פרשנים אחדים בארה"ב מנבאים שאכן זה מה שעלול להתרחש בעקבות הבחירות של נובמבר 2016. דהיינו, קלינטון יכולה לנצח בבחירות ואף להשיג רוב דמוקרטי בסנאט. במילים אחרות, לדעתם רבים, קלינטון רוצה ויכולה לנצח את טראמפ, אולם טראמפ אינו יכול לנצח את האגו הגדול של "טראמפ" שהוביל אותו מדחי לדחי כמעט בכל אירוע פומבי - בעיקר מאז שהסתיימה הוועידה של המפלגה הרפובליקנית ב-22 ביולי 2016. לרגע קט, היה נדמה שטראמפ מצליח לגבור על קלינטון בקרב על דעת-הקהל, אולם שרשרת של טעויות אסטרטגיות קשות מאוד דרדרו את מעמדו בעיני קהלים רבים בארה"ב, בעיקר במהלך כינוסה של המפלגה הדמוקרטית שהתייצבה מאחורי הילרי קלינטון.

על-פי הערכות אחדות בארה"ב, מתרחשת בימים אלה זליגה של מצביעים רפובליקנים לעבר המפלגה הדמוקרטית כהצבעת מחאה שבאה בעקבות שורה ארוכה של מנהיגים רפובליקנים שהחליטו להתנער מטראמפ ומסגנונו הבוטה והברוטאלי. סביר להניח שרובם לא יצביעו למפלגה הדמוקרטית בבחירות של נובמבר 2016. אלא, סביר להניח, שהם יחליטו באופן מודע להעניש את המפלגה באמצעות אי-הצבעה ביום הבחירות.

תסריט כזה מעורר חרדה גדולה בקרב ראשי המפלגה הרפובליקנית משום שאם התסריט הזה באמת יתרחש, רבים מהם יאלצו לחפש קריירה אחרת לאחר הבחירות רק בגלל שהמפלגה הרפובליקנית לא השכילה להציב מועמד ראוי לנשיאות למרות כישלונותיו של אובמה בשמונה השנים האחרונות. יתרה מזאת, אחדים מחברי הסנאט הרפובליקנים החליטו באופן מודע להתרחק מטראמפ או אפילו לתקוף אותו מילולית כדי להציג אלטרנטיבה שפויה והגיונית לבוחרים האמריקאים המחפשים נציג הולם לסנאט - גם אם יש להם נטייה להצביע ברמה הלאומית לנשיא דמוקרטי. מאידך, אחדים מראשי המפלגה הרפובליקנית מנסים לדרבן את קהל-הבוחרים המסורתי של המפלגה להצביע למועמד רפובליקני לסנאט כדי ליצור רוב ש"יוכל לעצור את החקיקה הפראית של קלינטון" לאחר הבחירות לנשיאות. גם כאן, מבעבע סוג של "מצב-חירום", שהוא הגיוני לחלוטין, לנוכח ההתנהלות השערורייתית של טראמפ בשבועות האחרונים. אחדים מהפרשנים השמרנים בארה"ב כבר רואים בעיני רוחם את התמונה הכללית העלולה להיווצר בנובמבר 2016. לפיכך, כבר כעת הם מטביעים את הביטוי "המפלגה הרפובליקנית העניקה ניצחון למפלגה הדמוקרטית בבחירות לנשיאות" - לא בגלל אישיותה של קלינטון אלא בגלל אישיותו המטורללת של טראמפ. בסקרים אחרונים שנערכו בארה"ב באמצע חודש אוגוסט 2016, קלינטון מובילה בפער של 7 עד 11 אחוזים בהשוואה לטראמפ.

כדי להבין את היוהרה של טראמפ שהובילה אותו בהתמדה מכישלון ציבורי אחד לכישלון ציבורי נוסף, צריך לחזור לחודש דצמבר 2015 ולדברים שנאמרו במהלך עצרת בחירות שהתקיימה במדינת איווה. כבר אז, טראמפ היה כל כך בטוח בעצמו - וזאת כ-7 חודשים לפני הוועידה של המפלגה הרפובליקנית - שהוא לא הצליח לעצור את עצמו מלהצהיר את המשפט הבא: "אני יכול לירות במישהו בשדרה החמישית בלב ניו יורק, ועדיין לזכות באחוזי תמיכה גבוהים מהרגיל". המשפט היהיר הזה היה צריך להדליק נורה אדומה גדולה ובוהקת בקרב מצבעי המפלגה וראשיה. אולם מעבר לכך, ההצהרה הזו מראה על אישיות המונעת (בשורוק) מיוהרה אישית שאינה מתחשבת כלל ברגישויות של קהלים החיים במדינה ליבראלית ודמוקרטית כפי שארה"ב מתיימרת להיות.

המשפט היהיר הזה, הוביל את טראמפ, עקב בצד אגודל, לעבר הצהרה מילולית מפוקפקת, בסוף יולי 2016, כלפי הורים של חייל מוסלמי שנפל בקרב באפגניסטן במסגרת שירותו בצבא האמריקאי. יש נושאים שלא צוחקים עליהם - גם לא בארה"ב האלימה המיוזעת כפי שהיא משתקפת מאישיותו הבעייתית של טראמפ. אחדים מבכירי המפלגה רפובליקנית טוענים שיש להם ספק גדול עם טראמפ בכלל אדם שפוי. גם אם יש בכך הגזמה רבה, חוגים אחדים במחנה השמרני בארה"ב מעלים טענות כאלה, חדשות לבקרים, כדי להדגיש שטראמפ אינו מועמד ראוי לכהונת נשיא ארה"ב.

על-פי ידיעות אחדות שהתפרסמו בארה"ב, באמצע חודש אוגוסט 2016, המעגל הקרוב של טרמאפ, זה המסייע לו במערכת הבחירות הנוכחית, כבר מריח את התבוסה הקרובה - לא בשל כשלים בקמפיין הנשיאותי, אלא בגלל ההתנהלות האישית של טראמפ שאינה מסייעת להם לקדם את מועמדותו בקרב קהלים מגוונים בארה"ב. ככול ש"ריח התבוסה" מתפשט באוויר, כך המרירות עולה אצל טרמאפ - מה שמעלה את סף חוסר-הסבלנות של הציבור האמריקאי כלפיו, הן במחנה הרפובליקני והן אפילו בקרב קהלים שמתעבים את התדמית הממסדית של הילרי קלינטון.

עם סיום הוועידה הרפובליקנית, ב-22 בפברואר 2016, טראמפ נעל את הוועידה בנאום בו הוא פרש את חזונו עבור ארה"ב. לפני שטראמפ עלה לנאום את "נאום חייו", בתו איוונקה עלתה לבמה כדי לשאת דברים אחדים על אביה. היא נשאה נאום רהוט שהיה בנוי לתפארת. האישיות המיוחדת שלה שבלטה לאורך כל הנאום העניקה לדבריה עומק אינטלקטואלי העומד בניגוד גמור ליחס לו זוכה טראמפ. זה היה רגע של נחת גם בקרב השדרנים של רשת פוקס האמריקאית. אולם, כשדונלד טראמפ עלה לבמה מייד אחריה, קשה היה שלא להבחין בהבדלים הגדולים בין השניים - הן ברמת האישיות, הן ברמה התכנים  והן ברמת הרהיטות המילולית. אחדים מהשדרנים שסיקרו את האירוע, התלוצצו ש"אולי הם תומכים בטראמפ הלא נכון". אולם, מאחורי ההלצה הזו הסתתרה אמת פשוטה - טראמפ  לא מתאים להיות הנשיא הבא של ארה"ב.
==
מאת: ד"ר יוחאי סלע, "האם עדיין מישהו חשוב שיש סיכוי שדונלד טראמפ ינצח", מגזין המזרח התיכון, 18 באוגוסט 2016.


Saturday, August 13, 2016

מגמות חדשות בדעת-הקהל הגרמנית בשאלת הפליטים

בתחילת חודש אוגוסט 2016 הופיעו שני שחקני-תיאטרון באחת מתוכניות הקברט המשודרות בטלוויזיה הגרמנית מול קהל של עשרות רבות של אורחים שנכחו באולפן. שני השחקנים קראו מונולוג - כל אחד בתורו - על התחושות והמחשבות על אדם-פליט שנאלץ מכורח הנסיבות לעזוב את ביתו ואת ארצו. שהמונולוגים הסתיימו, כל אחד מהשחקנים הציג את "עצמו" באופן הבא: "קוראים לי אחמד ועזבתי את סוריה בשנת 2015". השחקן השני הציג את עצמו כך: "קוראים לי לוי ועזבתי את גרמניה בשנת 1933". כשהקהל שמע את השחקן השני, כולם פרצו במחיאות-כפיים רמות, די מוגזמות, כחלק מאיזה ריטואל גרמני קבוע בכל עת בה מוזכרת ההיסטוריה הגרמנית האפלה של שנות ה-30 של המאה הקודמת. ההגזמה במחיאות-הכפיים לנוכח "הצגתו" של השחקן השני, מעניקה משנה-תוקף לדברי השחקן הראשון משום שהיא מובילה למסקנה מתבקשת, לכאורה, למרות ההבדל התהומי בין שני המצבים המרוחקים זה מזה - לא רק בגלל המרחק של השנים, אלא בעיקר בהבדל המהותי בין "הפליט הסורי" לבין "הפליט היהודי". אולם, גרמניה, כפי שהסברתי זאת במאמרים הקודמים, מנסה בכל דרך להפוך את הטרגדיה היהודית לחד-ממדית וברת-השוואה לטרגדיות אחרות המתרחשות ברחבי-העולם. לפיכך, גם המדיניות הגרמנית בנוגע לבעיית פליטים המוסלמים הפכה ל"כלי" במאמץ ההיסטורי והפסיכולוגי הזה, כאילו יש "משהו" שהגרמנים יכולים לעשות כדי "לכפר" על מעשיהם בעבר. אין דבר כזה, וגם לא יהיה דבר כזה. אולם, בכל זאת, הנושא הזה דורש התייחסות קצרה:

להבדיל אלפי הבדלות, אם בשנות ה-30 של מאה הקודמת החברה הגרמנית הייתה אובססיבית בנוגע ל"בעיית היהודים", הרי בשנת 2016 "בעיית המוסלמים"  הפכה לעיסוק תקשורתי וציבורי אינטנסיבי ויומיומי לאור המדיניות הגרמנית החדשה שעוצבה על-ידי אנגלה מרקל מאז אוגוסט 2015. למרות שאין שום מימד של השוואה בין שתי "הבעיות" האלה, העיסוק ב"בעיית המוסלמים" ברמה הציבורית והתקשורתית דומה בהיקפה למה שהתרחש בשנות ה-30 משום שאין כמעט תחום אחד בו לא מוזכר היבט הקשור לבעיית הפליטים המוסלמים המציפים את גרמניה. אולם קיים הבדל גדול מיוחד ומשמעותי מאוד: בעוד שבעיית-היהודים הוזכרה בעיקר בהיבטים שליליים-גזעניים, לבעיית-המוסלמים יש מגוון רחב של דעות, הבנות, מסקנות שחלקן הוא חיובי מאוד. ניכר שיש כאן מאמץ תעמולתי רשמי של ממשלת גרמניה שנועד להשפיע על דעת-הקהל הגרמנית בנושא קליטתם של הפליטים המוסלמים, במובן החיובי. לפיכך, נשאלת השאלה האם המאמץ הזה נושא פרי?

הציבור הגרמני חשוף בימים אלה לשלל של מצבים מקומיים ובינלאומיים העלולים להשפיע בכל רגע על מצב-הרוח הלאומי. כך למשל, טורקיה פתחה בעימות חזיתי עם גרמניה בעיקר לאחר ניסיון ההפיכה הכושל שהיה בטורקיה ב-15 ביולי 2016; בגרמניה גוברים הקולות למנוע בכל מחיר את כניסתה של טורקיה ל"איחוד האירופאי"; דנמרק ואוסטריה כבר הצהירו באופן רשמי שהן מתנגדות לכניסתה של טורקיה ל"איחוד האירופאי"; גרמניה מעורבת ברמה הצבאית באופן ישיר במאלי, בעיראק, בטורקיה, באפגניסטן, בסוריה ובמקומות נוספים; בחודשים האחרונים, שרת-הביטחון של גרמניה מופיעה באופן תדיר בתקשורת הגרמנית, יותר מאשר, למשל, שר-הביטחון הישראלי; אסלאם, טרור, צבא, תקציבים ביטחוניים, השקעות ביטחוניות, פיתוחים צבאיים, שלום-הציבור, איומים מקומיים ובינלאומיים הפכו בשנה אחרונה לנושאים תקשורתיים "חמים"; ממשלת גרמניה הנוכחית מייעדת לצבא הגרמני משימות חדשות רבות - הן בתוככי גרמניה והן מחוצה לה, גם אם הדבר יצריך שינויים בחקיקה הגרמנית. הממשלה הגרמנית הנוכחית של 2016 משתוקקת להשפעה בינלאומית גדולה יותר - לא רק בכוח הכלכלה הגרמנית אלא גם בכוח המעורבות הצבאית הגרמנית היכולה להניב תשומות מדיניות גדולות יותר. זאת המגמה הכללית, הנעשית באופן הדרגתי אך עקשני.

למרות מאמציה של אנגלה מרקל להציג את ממשלתה כגוף מונוליטי העומד מאחורי החלטותיה, בממשלה הגרמנית עולים וצצים כמעט מידי יום עימותים בין חברי-הממשלה על הכיוון הרצוי אותה צריכה הממשלה להוביל את גרמניה כולה. יש שרים החושבים שפרובוקציות מילוליות וצבאיות כלפי רוסיה אינן מועילות לגרמניה; אחרים חושבים שיש להדק את שיתוף-הפעולה עם נאט"ו כדי להפגין עוצמה צבאית רחבה מול שאיפותיו של פוטין במרכז אירופה; שרים אחדים רוצים להגביל את ההשפעה הטורקית בגרמניה ולהתרחק כל ניסיון לצרף את טורקיה ל"איחוד האירופאי"; שרים אחרים (מעטים בלבד) לא מבינים את השתיקה הגרמנית לנוכח מעשיה המחפירים של טורקיה כלפי הכורדים המתגוררים בדרום-מזרח טורקיה - אזורים שלמים באזור זה נראים כמו העיר חאלב בסוריה; וכמובן, בחדרי חדרים, לכל אחד מהשרים יש דעות שונות ומשונות בנוגע לקליטתם של הפליטים המוסלמים - שמצאו נתיב חדש להגיע לגרמניה דרך מזרח-אירופה.

הורסט זהופר - ראש ממשלת בוואריה


במסגרת ההיערכות הביטחונית החדשה לנוכח גל הטרור שפקד את גרמניה במהלך חודש יולי 2016, הועלו הצעות אחדות כדי להתמודד עם מה שנראה כ"איום אסלאמי רדיקלי על גרמניה". במסגרת הזו נבחנת בימים אלה סדרת הצעות כמו להגביל לחלוטין את לבוש הבורקה (כיסוי הפנים) במרחב הציבורי הגרמני; לפקח של זרימת הכספים ממדינות זרות המיועדים לתמיכה במסגדים ברחבי גרמניה; פיקוח הדוק ותקיף על כל הארגונים האסלאמיים הפועלים בגרמניה; הגבלה על אחזקת אזרחות כפולה; הגבלה מוחלטת על איחוד-משפחות; גירוש מהיר של פליטים ומהגרים שאינם רצויים בגרמניה מסיבות שונות; וכן שימוש נרחב במצלמות-אבטחה במרחב הציבורי הגרמני. ההצעות הללו הוגדרו בידי אנשי השמאל הרדיקלי הגרמני כ"הצעות פופוליסטיות, העלולות לאיים על הדמוקרטיה הגרמנית".

לכול הנושאים האלה יש השפעה מצטברת על דעת-הקהל הגרמנית, הן בטווח הקצר ובן הטווח הארוך. הבחירות הכלליות הבאות יערכו בגרמניה בין אוגוסט לאוקטובר 2017. למרות שכבר באוגוסט 2015 מרקל הודיעה שהיא מתכוננת להציג את מועמדותה לכהונה רביעית בבחירות שיערכו ב-2017, דעת-הקהל בגרמניה עלולה לנוע בקיצוניות ימינה או שמאלה בהתאם להתפתחויות שיהיו בגרמניה במהלך השנה הקרובה. מה שנראה בשנת 2015 כעובדה מוגמרת, עלול להיראות בשנת 2017 כפנטזיה פוליטית בלתי-ניתנת להגשמה לנוכח מדיניותה של מרקל בשאלת הפליטים המוסלמים. ועם זאת, עדיין אין סימן ברור שמישהו יכול לאיים על מרקל לקראת כהונתה הרביעית. סקר-דעת קהל שנערך בגרמניה בתחילת אוגוסט 2016, יכול להורות לנו על הכיוון, אולם עדיין אין בכך סימן מובהק לשינוי טקטוני בדעת-הקהל הגרמנית כלפי מרקל. להערכתי, המסויגת, הבחירות בגרמניה של 2017 תהיינה מושפעות מזהותו של הנשיא הבא של ארה"ב, מהבחירות בצרפת ומהמגמות הבדלניות של מדינות מזרח-אירופה החברות ב"איחוד באירופאי". ובכן, מה הן המגמות החדשות בדעת-הקהל הגרמנית נכון לחודש אוגוסט 2016?

בסקר דעת-הקהל המדובר עולה התמונה הבא: 79 אחוזים מהגרמנים חוששים מאוד מפיגועי טרור על אדמת גרמניה; אולם, 55 אחוזים מהגרמנים טוענים שגרמניה מוגנת היטב מפני התקפות כאלה. התמיכה הציבורית במדיניותה של מרקל בנוגע לבעיית הפליטים המוסלמים ממשיכה לרדת. כך למשל, 65 אחוזים מהגרמנים אינם מסכימים עם מדיניותה של מרקל בנושא זה. 47 אחוזים מהגרמנים עדיין מעניקים למרקל תמיכה אלקטוראלית, אולם 43 אחוזים מהגרמנים מעדיפים לראות את ראש-ממשלת בוואריה, הורסט זהופר, כמנהיגה של גרמניה במקום אנגלה מרקל. זהו הבדל דק של 3 אחוזים בלבד. כמו כן, יותר מ-80 אחוזים מהגרמנים מתנגדים לצירופה של טורקיה ל"איחוד האירופאי", וזאת בניגוד גמור לתהליכים שמרקל החלה בהם לצירופה של טורקיה לאיחוד. בסקר נוסף שנערך בתחילת אוגוסט 2016, שכנראה הוזמן בידי ממשלת גרמניה, נרמז מפי אחד מהפוליטיקאים הבכירים בגרמניה שמפלגת הימין-הרדיקלי, "אלטרנטיבה לגרמניה", הופכת בהתמדה למפלגה השלישית בגודלה בגרמניה. להזכירכם, במצע הרשמי של המפלגה נכתב באופן מפרוש ש"האסלאם אינו שייך לגרמניה". מסתבר, שככול שחולף הזמן, הגישה הזו חודרת לתוך השיח-הציבורי כחלק אינטגראלי מהזרם-המרכזי בגרמניה, גם אם היא לא נאמרת באופן מפורש.
==

מאת: ד"ר יוחאי סלע, "מגמות חדשות בדעת-הקהל הגרמנית בשאלת הפליטים", מגזין המזרח התיכון, 11 באוגוסט 2016.


Saturday, August 06, 2016

טרור אסלאמי - כמה בני-אדם נהרגו בחודש יולי 2016

ב-26 ביולי 2016, שני טרוריסטים מוסלמים - שהיו ידועים לשירותי הביטחון של צרפת - נכנסו לכנסייה מקומית הנמצאת באזור נורמנדי במטרה לבצע פיגוע-מיקוח בשם "אללה המוסלמי" נגד הכופרים והצלבנים. במהלך האירוע, הטרוריסטים מוסלמים שיספו את גרונו של כומר מקומי בן 84 ששהה בכנסייה. כוחות הביטחון של צרפת שהגיעו לזירה בעקבות מידע שהגיע מנזירה שהצליחה להימלט מהכנסייה, חיסלו את שני הטרוריסטים מוסלמים שהיו מזוהים עם ארגון "המדינה האסלאמית". מה כל-כך מיוחד באירוע הקטלני הזה שתפס את הכותרות הראשיות ברחבי-עולם במשך ימים רבים? המיוחד הוא, שהעולם מזדעזע כל פעם מחדש בפיגוע קטלני נוסף המתבצע שוב על אדמה מערבית, בשעה שהאדמה בעולם-האסלאמי רותחת ממעשים קטלניים בסדרי-גודל בלתי-נתפסים - כל יום, מידי יום, במשך שנים. כך למשל, בפיגוע אחד שהתבצע בעיר בגדאד ב-1 ביולי 2016, נהרגו 323 בני-אדם ועוד מאות רבות של אזרחים נוספים נפצעו. האירוע הברברי הזה שנעשה בשם אידיאולוגיה דתית אסלאמית שהביאה לחיסולם של מאות מוסלמים אחרים רק בשל היותם שייכים לזרם דתי אסלאמי שונה. ובכן, מה כל-כך מיוחד בפיגוע שהתבצע בכנסייה אחת הנמצאת בעיירה קטנה באזור נורמנדי?

מאז חודש נובמבר 2015 ועד לחודש יולי 2016, נהרגו בצרפת יותר מ-230 בני-אדם בפיגועי טרור אסלאמיים. לפחות 15 מההרוגים היו טרוריסטים מוסלמים שהצליחו לבצע את הפיגועים הקטלניים ביותר שהיו על אדמת אירופה בעשורים האחרונים. הפיגוע האסלאמי בכנסייה בנורמנדי, התרחש רק 12 ימים לאחר הפיגוע-הדריסה שהתבצע בעיר ניס ב-14 ביולי, שבו נהרגו 84 בני-אדם בידי טרוריסט מוסלמי אחד שדהר עם משאית כבדה לעבר אזרחים תמימים שחגגו את "יום הבסטיליה". לאחר הפיגוע בניס, דומה היה ששירותי-הביטחון של צרפת עוברים "רענון מבצעי" מסיבי כדי שמקרים כאלה לא יתבצעו שוב על אדמת צרפת. אולם, התברר, ששני טרוריסטים מוסלמים נוספים הצליחו לבצע רצח מזעזע נוסף בכנסייה נוצרית, למרות שהם היו ידועים לשירותי-המודיעין של צרפת. אלא, שה"פוליטיקה הצרפתית", בדומה למקרים נוספים ברחבי-העולם כמו ארה"ב ישראל, נוטה להתנהל על-פי שיקולים מערכתיים ותדמיתיים הגוברים לעיתים על שיקולים פרטניים. מעבר לביקורת שהוטחה ברשויות-הביטחון של צרפת לאחר הפיגוע בניס ובמיוחד לאחר הפיגוע בכנסייה בנורמנדי, אפשר לציין שתהליך הלמידה המערכתי כלפי איומים ביטחוניים דורש אורך-רוח ממושך. התהליך הזה לעיתים דורש  אומץ ממשלתי ואזרחי, הנרכש במהלך הזמן, גם אם לעיתים המציאות נראית כבלתי-נשלטת בידי הגורמים המוסמכים האמונים על הביטחון הציבורי.


הפגנה אסלאמית נגד צרפת



בעקבות סדרת הפיגועים שהיו בצרפת ובגרמניה, ובעקבות ניסיון ההפיכה הצבאי שהיה בטורקיה ב-15 ביולי 2016, השיח-הביטחוני הציבורי והשיח-האסלאמי הציבורי תפס את הכותרות הראשיות בכל המדינות הדמוקרטיות ברחבי-העולם. יש כאן שילוב הנראה מסוכן המתבטא בסוג מסוים של מלחמת-דת העלולה לגלוש לפסים אלימים מאוד. מי שביטא לאחרונה את הסכנה המתפתחת הזו היה ארדואן, נשיא טורקיה, שהטיח ביקורת קשה במדינות המערב התומכות, לדעתו, בטרור נגד טורקיה ובניסיון ההפיכה הצבאי שהיה ביולי 2016. את האיום המפורש ביטא ארדואן באופן הבא: "יש לנו את אללה, אבל יש לנו גם טנקים". השיח-הבינלאומי המתלהם הזה, מציב פעם נוספת לקהילה הבינלאומית אתגר משמעותי המתבטא במושג "בעיית האיום האסלאמי" - הלובש צורה ופושט צורה בהתאם לשינויי העיתים.

באופן מפתיע, דווקא בשעה שהעולם-הערבי קורס כולו מבחינה פוליטית, חברתית וכלכלית, ודווקא בשעה שהאיומים האסלאמיים גוברים על המדינות הדמוקרטיות הליבראליות, חלקים אחדים בתקשורת הישראלית הגבירו את התקפותיהם המילוליות המרושעות כלפי מדינת-ישראל, כלפי תושביה וכלפי אורחות-חייה, המבטאות פסיכוזה תקשורתית אנטי-ישראלית מן הסוג הנחות ביותר הראוי למחקר פסיכולוגי מעמיק. התופעה הזו אינה מתרחשת בחו"ל, אלא היא נמצאת ממש מול עיניכם - כל יום, כל היום. זהו משטר-תקשורתי של רוע-אנטישמי המתנהל תחת הכיסוי של חופש-הביטוי הקיים במדינת-ישראל הדמוקרטית והליבראלית. ובכך, למעשה, מטשטש הגבול-הדק בין עיתון "הארץ" (למשל), לבין ארגון בחמאס בעזה ולארגון חיזבאללה בלבנון ולשאר הארגונים הברבריים הפועלים ברחבי-העולם. המספרים בטבלה הנוכחית של חודש יולי 2016, אינם שונים בהרבה מהמספרים של החודשים הקודמים של השנים האחרונות. זהו רצף של מספרים שמאחוריהם מסתתרת טרגדיה אנושית קשה הנובעת בחלקה מבעיה של "הגדרת הבעיה" - לא רק במובן האינטלקטואלי, אלא בעיקר במובן המעשי.

טרור אסלאמי ואלימות אסלאמית - יולי 2016
מדינה:
הרוגים:
פצועים/הערות:



סוריה:
4,794
מתוכם, 1590 אזרחים הרוגים
עיראק;
2,647
4,000 פצועים
אפגניסטן:
1,074
3,000 פצועים
תימן:
595
2,000 פצועים
טורקיה:
410
כולל הרוגים בהפיכה הצבאית
ניגריה:
406
2,000 פצועים
דרום-סודאן:
320
1,500 פצועים
לוב:
170
--
לוב - צרפת:
3
חיילים צרפתים
צרפת - טרור אסלאמי - נורמנדי
3
2 מהם טרוריסטים מוסלמים שרצחו כומר צרפתי
צרפת - טרור אסלאמי - ניס
84
300 פצועים
מצרים:
118
רבים מהם טרוריסטים מוסלמים
סומליה:
79
--
פיליפינים - טרור אסלאמי:
72
--
הודו - קשמיר:
61
200 פצועים
סעודיה:
55
כולל הרוגים על גבול תימן
מאלי:
46
--
פקיסטן:
46
--
בנגלדש:
42
--
איראן:
31
חיילים + טרוריסטים כורדים
קניה - טרור אסלאמי:
20
--
גרמניה - טרור אסלאמי ואתני
13
3 מהם טרוריסטים
רוסיה - קווקז:
12
--
ניז'ר:
10
--
סודאן:
8
--
צ'אד:
6
--
תאילנד - טרור אסלאמי:
6
--
קזחסטן - טרור אסלאמי:
4
--
קמרון:
3
--
טוניסיה:
2
--
אלג'יריה:
1
--



ישראל - עזה:
--
--
ישראל - הרשות הפלסטינית:
4
3 מהם טרוריסטים + 1 שנפגע בטעות.
ישראל - טרור:
--
ישראלי שנרצח ב-1 ביולי, נכלל בסיכום של חודש יוני



אפגניסטן - חיסולים-ממוקדים אמריקאים:
64
--
תימן - חיסולים-ממוקדים אמריקאים:
9
--



סיכום:
11,218 הרוגים
12,700 פצועים





בסיכומו של דבר, בחודש יולי 2016, נהרגו 11,218 בני-אדם; בחודש יוני נהרגו 15,015 בני-אדם; בחודש מאי נהרגו 11,857 בני-אדם; בחודש אפריל נהרגו 10,691; בחודש מרס נהרגו 10,705; בחודש פברואר נהרגו 12,559 בני-אדם ובחודש ינואר נהרגו 12,261 בני-אדם. בחודשים ינואר-יולי 2016 נהרגו 84,247 בני-אדם בעשרות-אלפי פעולות טרור, באלימות דתית-אסלאמית, בקרבות ובמלחמות-אזרחים המתנהלות במדינות רבות המרחב הערבי והאסלאמי.
==

מאת: ד"ר יוחאי סלע, " טרור אסלאמי - כמה בני-אדם נהרגו בחודש יולי 2016", מגזין המזרח התיכון, 4 באוגוסט 2016.

Saturday, July 30, 2016

מוסלמים בגרמניה – האם הכתובת הייתה על הקיר

במשך שבוע אחד, מ-18 ביולי ועד ל-24 ביולי 2016, התרחשו בגרמניה ארבעה אירועים אלימים הקשורים לפליטים מוסלמים או לבני מהגרים מוסלמים, שערערו את התחושה ביטחונית המדומה אותה ניסתה הפוליטיקה הגרמנית לשדר לציבור הגרמני כולו. באופן כללי, אפשר לציין, שהתקשורת הגרמנית אינה אוהבת להתעמק יתר-על-המידה בבעיות פנימיות, בכשלים חברתיים, בשחיתות או אפילו באלימות פלילית. עד לא מזמן, התקשורת הגרמנית התרחקה מעיסוק חדשותי באלימותם של פליטים והמגרים או אפילו באלימות רחבת-ההיקף של השמאל הרדיקלי הגרמני. ההתמקדות התקשורתית בשנים האחרונות נגעה בעיקר לעלייתם של כוחות ימין רדיקליים - ככאלה העלולים לאיים על הסדר הגרמני הידוע. מאז תחילת שנת 2016, קיימת תחושה ציבורית של אובדן-השליטה על הנעשה בגרמניה בעיקר בכל מה שקשור לבעיית הפליטים המוסלמים. אך, התחושה הזו לא באמת חדרה גם ללבם של הפוליטיקאים הגרמנים הקשורים לאנגלה מרקל. ועם זאת, האירועים האלימים שהתבצעו באמצע חודש יולי 2016, גרמו לרבים מהם להסיק שגרמניה ניצבת מול משבר ביטחוני פנימי - כפי שביטאו זאת חוקרים אחדים בגרמניה העוסקים בתחומים המשיקים לביטחון ציבורי ולבעיית הפליטים. צריך לשים לב לאופי של ארבעת מעשי הטרור שהתבצעו בגרמניה במהלך התקופה הנדונה:

א. ב-18 ביולי, צעיר אפגאני בן 17 תקף אזרחים שנסעו ברכבת בדרום-גרמניה באמצעות גרזן וסכין. נוסעים אחדים העידו שהצעיר צעק "אללה אכבר" לפני תחילתו של האירוע הקטלני. כתוצאה מההתקפה נפצעו 4 תיירים באורח קשה וכ-16 נוספים נפצעו באורח קל. לאחר מרדף שניהלו אחריו כוחות-הביטחון של גרמניה שהוזעקו למקום, נהרג הטרוריסט המוסלמי מירי של שוטרים. כלי התקשורת בגרמניה, ובעיקר אלה המזוהים עם בוואריה, שאלו את עצמם "האם הכתובת הייתה על הקיר". אחדים מהם לא היססו להשיב ש"אכן הכתובת הייתה על הקיר" לאור אזהרותיו התקיפות של ראש-ממשלת בוואריה, הורסט זהופר, כלפי מדיניותה הרשלנית של אנגלה מרקל בנוגע לבעיית הפליטים מוסלמים. חוקרי המשטרה מצאו קשר ישיר בין הטרוריסט האפגאני לבין ארגון "המדינה האסלאמית".

ב. ב-22 ביולי, צעיר ממוצא איראני שנולד בגרמניה רצח ביריות אקדח 9 בני-אדם ופצע כ-16 נוספים במרכז מסחרי בעיר מינכן. עדת-ראיה, מוסלמית, נשבעה שהיא שמעה את הטרוריסט צועק "אללה אכבר". בעקבות האירוע הקטלני, העיר הייתה נצורה במשך שעות ארוכות. כ-2,000 שוטרים וחיילים הוזעקו כדי לטפל באירוע. במשך שעות אחדות לא היה ידוע אם בפיגוע השתתפו יותר מאדם אחד. בדיווחים אחדים נמסר שהאירוע מאוד אופייני לארגון "המדינה האסלאמית". מומחים אחרים טענו שהאירוע דווקא אופייני לארגון "אל-קאעידה". לבסוף התברר שבאירוע הרצחני השתתף צעיר אחד בן 18 שסבל במשך שנים הצקותיהם של מהגרים טורקים וערבים בבית-ספרו. לאחר האירוע הקטלני הצעיר ירה בעצמו. מעבר לרצח עצמו, משטרת גרמניה צריכה לברר לעצמה איך צעיר בן 18 מצליח להשיג אקדח ו-300 כדורים. כשאנשי ציבור מקומיים טוענים שגרמניה מוצפת בנשק בלתי חוקי המגיע ממדינות הבלקאן, בכירים מהם השתיקו אותם בטענה שאין צורך לעורר היסטריה ציבורית. גורמים רשמיים בגרמניה ניסו להמעיט מהאופי האלים של המעשה בעזרת הטענה שהנער היה שרוי בדיכאון. אולם, מומחים אמיצים בגרמניה השיבו לטענה זו ש"דיכאון אינו מהווה סיבה לבצע טבח כזה". מבירור קצת יותר מעמיק, התברר, שהנער הזדהה לחלוטין אם "האידיאולוגיה הארית". מעצם היותו ממוצא איראני, הוא אימץ תחושת עליונות גזעית כלפי טורקים, ערבים ומהגרים אחרים שהציפו את גרמניה בשנים האחרונות. במהלך הטבח הצעיר צעק "אני גרמני", "נולדתי בגרמניה". נתון נוסף המחזק את הטענה על כוונתו המפורשת לפגוע במהגרים, מתבססת על העובדה שמרבית ההרוגים והפצועים בטבח היו מהגרים או בני-מהגרים מטורקיה ומקוסובו.

ג. ב-24 ביולי, פליט סורי בן 21 רצח את במצ'טה מהגרת מפולין בת 45 שהייתה הרה. בנוסף לכך הוא פגע בגבר ואישה נוספים שהיו בזירת הפיגוע. התקשורת הגרמנית טענה שהרקע למעשה קשור לעניינים אישיים, שכן הפליטי הסורי ניהל סוג מסוים של יחסים עם המהגרת הפולנייה. נצא מתוך נקודת-הנחה שהטענה הזו נכונה, אולם טענה זו מדגישה ביתר-תוקף את הפער התרבותי העמוק השורר בין האוכלוסייה האירופאית לאוכלוסייה המוסלמית - זהו פער תרבותי שלא נעלם לחלוטין בדיונים שנערכו בכלי-התקשורת בגרמניה לאחר הפיגוע. אם כי, לעיתים, אחדים מהדוברים נקטו זהירות-יתר בדבריהם, אך קשה היה שלא להבחין בתסכול העמוק השורר בחברה הגרמנית בעיקר מאז אירועי ליל הסילבסטר של ה-31 באוקטובר 2015 בעקבות מסכת שלמה של הטרדות מיניות ומעשי אונס של יותר מ-1,000 נשים גרמניות בידי כ-1,200 מהגרים מוסלמים שהתגודדו בעיר קלן. הזעזוע מהמקרה עדיין לא התפוגג גם בשל ההבנה הציבורית שהמשטרה המקומית של העיר קלן ניסתה להעלים את המקרים החמורים האלה במשך ימים אחדים לאחר התרחשותם. זו לא הפעם הראשונה שהמשטרה הגרמנית, על שלל שוטריה ותחנותיה, מעלימה מידע חיוני מהציבור רק בגלל שיש מסר פוליטי ברור (מצד מרבית המפלגות) לא לחשוף את "הכביסה המלוכלכת" לעיני הציבור כדי לא לפגוע ב"תדמית של גרמניה". התדמית הגרמנית הרבה יותר חשובה, בעיניהם, מביטחונו של הציבור. אין תימה איפה, שהתקשורת הגרמנית העלימה מידע, במשך שנים, על פגיעה בפליטים ומהגרים בידי טרוריסטים מהימין הקיצוני, כשם שהיא העלימה מידע על מעשיהם הפליליים הקשים של הפליטים והמהגרים כלפי האזרחים הגרמנים. יתרה מזאת, הרשויות הממלכתיות בגרמניה מעלימות באופן מכוון נתונים על מעשי אלימות של השמאל הקיצוני - ששברו שיאים חדשים במהלך השנה האחרונה.

ד. ב-24 ביולי, בשעות הערב, פליט סורי בן 27 ניסה לבצע פיגוע במהלך פסטיבל מוסיקלי שנערך בעיירה בשם אנסבאך - גם ניא נמצאת במדינת-המחוז בוואריה. מסיבות שונות, השומרים שהיו באזור מנעו ממנו להיכנס למתחם בו נערך הפסטיבל, ובכך נמנע אסון כבד מאוד שהיה עלול להסתיים בהרוגים רבים. הטרוריסט המוסלמי החליט לבצע את הפיגוע הקטלני בבר סמוך. כתוצאה מהפיצוץ, נהרג הטרוריסט, אך הוא הצליח לפצוע כ-15 בני-אדם נוספים, חלקם באורח קשה. על-פי הרשומות של משטרת גרמניה זה היה "פיגוע ההתאבדות" הראשון על אדמת גרמניה שהרקע שלו הוא טרור-אסלאמי בשם ארגון "המדינה האסלאמית". כמובן שהמקרה הזה גרם לזעזוע רב בקרב הציבור הגרמני ובעיקר בקרב תושבי בוואריה, משום שזה היה המקרה הרביעי הקטלני, במשך שבוע בלבד, בו היו מעורבים מהגרים או בני-מהגרים. הסיוט של ראש-ממשלת בוואריה, הורסט זהופר, התגשם במלואו באכזריות בלתי-נסבלת עם 13 הרוגים ויותר מ-60 פצועים.

בכל ארבעת המקרים האלה, הרשויות הממלכתיות בגרמניה מיהרו "להכתיר" את העילה למעשים האלימים האלה כעניין הנובע מבעיות נפשיות. בעיות נפשיות בלבד. זאת העילה. כך, בדרך זו, ניסו הרשויות הממלכתיות בגרמניה להכתיב לתקשורת הגרמנית את האופי של הסיקור, במטרה להתחמק מדיון ציבורי מעמיק בבעיות שצצו על-פני השטח "ברעש גדול" בשל אופיים של המעשים הקטלניים הללו. זאת לא הפעם הראשונה שהרשויות הממלכתיות בגרמניה מכתיבות את הטון התקשורתי בנוגע לבעיות חברתיות רבות הרובצות על כתפיה של החברה הגרמנית כולה. למעשה, זו מדיניות מכוונות של כל הממשלות הגרמניות בעשורים האחרונים, דהיינו לא לחשוף את חולשותיה וכשליה של גרמניה. לפיכך, הטענה בנוגע ל"בעיות הנפשיות" של הטרוריסטים שפעלו בארבעת המקרים האלה, נועדה להרחיק את הדיון כולו מהמוקד האמיתי שלו, ובכך גם להרחיק טענות העלולות לצוץ נגד הרשויות הממלכתיות של גרמניה. הרי נגד "בעיות נפשיות" אין הרבה מה לעשות, ולכן אפשר לעבור לסדר היום. אולם, נגד "טרור" או נגד "טרור אסלאמי", יש מה לעשות, אך הדבר מצריך קבלת החלטות הדורשת אומץ פוליטי, חברתי וכלכלי כדי להתמודד אם האתגר שנבע בעיקרו מהחלטה שגויה של אנגלה מרקל שהתקבלה בדיוק לפני שנה, באוגוסט 2015.  מרקל ואוהדיה באותה עת, רצו "גרמניה צבעונית יותר" המבוססת על "מדיניות של ברוכים הבאים" כלפי הפליטים מוסלמים שנהרו לגרמניה מרחבי המזרח-התיכון.

בתקשורת הגרמנית התפרסמו תגובות מעניינות אחדות לנוכח שטף האירועים. כך למשל, באחד מהעיתונים המובילים בגרמניה, נכתב ש"האוטופיה הגרמנית נסדקה". כאן בדיוק טמונה הבעיה המרכזית של גרמניה המודרנית - היא מעולם לא הייתה "אוטופיה" והיא גם לא תהייה. אולם, התפיסה-העצמית של הזרם המרכזי במדינה רואה את גרמניה כסוג של "אוטופיה" לאור מערכת התעמולה האינטנסיבית שנעשתה לאורך העשורים האחרונים הן בקרב הציבור הגרמני והן ברחבי-העולם. עצם הרעיון שגרמניה היא "אוטופיה" מדומיינת, גורם למדינאים בכירים רבים לעטות על פניהם מסכה של "הפתעה גמורה" בכל פעם שמתרחש אירוע חמור בגרמניה, כאילו זאת הפעם הראשונה שאירוע כזה מתרחש במדינה. העניין אינו קשור רק לפיגועי טרור בלבד, אלא הוא קשור גם למסכת שלמה של מעשים אלימים מאוד המתרחשים במדינה - הן בתחום הפלילי והן בתחום הציבורי והחברתי. אלא שגרמניה, מבחינה נפשית, אינה מסוגלת להתמודד את בעיותיה באופן אמיץ ובפתיחות מלאה בשל כשל תרבותי שנטמע בחברה הגרמנית לאורך עשרות השנים האחרונות.

בכלי-תקשורת נוספים, רובם מהזרם המרכזי, טענו שגרמניה חייבת לעבור ממדיניות של "ברוכים הבאים לגרמניה", למדיניות של "צאתם לשלום מגרמניה" למרבית הפליטים מוסלמים שהציפו את גרמניה במהלך השנה האחרונה. אחת מהאמירות האכזריות שהופנו כלפי אנגלה מרקל באה מפי מנהיגת מפלגת הימין הקיצוני "אלטרנטיבה לגרמניה" שכתבה כך, פחות או יותר: "גברת מרקל, לאור הדם שנשפך, האם עכשיו גרמניה מספיק צבעונית בשבילך".
==             

מאת: ד"ר יוחאי סלע, "מוסלמים בגרמניה - האם הכתובת הייתה על הקיר", מגזין המזרח התיכון, 28 ביולי 2016.